אל תגייסו אותם – תייבשו אותם

בכל הברדק של השבוע האחרון – ועדת פלסנר, חוק טל, נשיאה בנטל – או בקיצור – גיוס חרדים כן או לא, נזכרתי בכתבה הזאת שעשיתי רק לפני חצי שנה, והנה היא שוב רלבנטית. זה הראיון הראשון שנתן מפקד בה"ד 1 אל"מ ערן ניב אחרי שהדיח את הצוערים שיצאו מן האולם כשהחליטו שהזמרת ממש מיותרת בשבילם וצוערים נוספים שהעדיפו תפילת בוקר על מסדר (הגיון בריא – אבל לא כל כך צבאי).

 בניגוד לציפיות שלי עצמי נהניתי לעשות את הכתבה הזאת, משתי סיבות. האחת – היה נחמד לחזור לבה"ד 1 20 שנה אחרי שעברתי שם קורס קצינים בעצמי (אג"מי, הנדסה קרבית למתעניינים). דקה אחרי שהגעתי לשטח כבר נזכרתי בשמות של היעדים ומאיזה כיוון הכי כדאי לכבוש אותם – כזאת עמוקה השריטה שהצבא מותיר בנו. השנייה- אל"מ ניב באמת הרשים אותי, מה שלא קורה לעיתים קרובות עם לובשי מדים. בניגוד להרבה קצינים במעמדו ובדרגתו שמאוהבים בעצמם ובמילה שלהם (ובכאלה נתקלתי לא מעט גם בצבא וגם כעיתונאי), מצאתי אדם פתוח, חושב, מקשיב ויחד עם זה – שאינו מוותר על העקרונות שלו – וצריך וובוס מרשימים לעשות מה שהוא עשה באקלים הפוליטי היום. אבל לא על זה רציתי לספר.

 הצבא, כפי שניתן היה לראות, מתקשה להתמודד עם השוליים (ההולכים ומתרחבים ומתחרדים) של החברה הדתית לאומית. אמנם לצבא יש פתרונות – "השילוב הראוי", "פלוגה מגדרית" אבל יש בפתרונות האלה הרבה חורים, והם מחזיקים מעמד בין השאר כי מדובר בבעיות בקנה מידה קטן. עכשיו בואו נחשוב רגע בהגיון – האם לקלחת הזאת, שבינתיים על אש קטנה, רוצים כל המתלהמים בכיכר להוסיף את החרדים???? אפשר כבר להודיע לבנות לא להתגייס…

 ערן מתנסח נהדר (אמרתי לכם – איש צבא שונה…). הוא אומר – החילוני מתפשר כשהוא על מדים ושומר כשרות, הדתי נאלץ להקשיב לשירת נשים, יש סטאטוס קוו בצבא. אף אחד לא אוהב את הסטאטוס קוו הזה, אבל כולם מסכימים להיות בו – "כי הם נמצאים במקום שבו הערך המשותף להגנה על המולדת יותר חזק מהאמונות האישיות שלהם או הרצונות האישיים שלהם". מילים כדרבנות. כשמיעוט שבמיעוט לא התיישר עם הקו הזה אל"מ ניב העניק לו במקום דרגות כנפיים, ובצדק, אבל מה יהיה אם המיעוט לא יהיה מיעוט. מה יקרה אם לא יהיה מדובר בשניים-שלושה חיילים, לא בקבוצה של צוערים שיבקשו לשנות מסלול ריצה כי רואים בו בנות בבגד ים אלא בגדוד שלם שיבקש לעשות שינוי בתרגיל כי רואים מרחוק בנות. רק בנות, לא "בנות בבגד ים" – בלבוש מלא, או כי יש ספק קטן לגבי הכשרות של האוכל בשטח. מה יקרה אז? כמה חיילים כבר אפשר להדיח?. מישהו באמת רואה את החרדים מוותרים על חלק מהאמונות האישיות למען הערך המשותף של הגנת המולדת? בצה"ל בוודאי יגידו "נצטרך להתגמש" אבל זו לא תהיה התגמשות. זה יהיה פליק-פלאק לאחור עם צוקאהארה ובורג או במילים אחרות – צה"ל יצטרף להתקפל, לוותר על ערכים כדי לקלוט חרדים.

 האמת, לפי ועדת פלסנר הסיכוי שדבר כזה יקרה קטן, בוודאי לא בחוד החנית – היחידות הקרביות. הוועדה מדברת על גיוס מי ש"תורתו – אומנותו" בגיל 23. בגיל הזה החרדי הממוצע הוא כבר אבא (אפילו ליותר מילד אחד, ולא רק במקרה של תאומים). מה המשמעות – האפקטיביות שלו כחייל תהיה קטנה מאד, הסבירות שילך לחייל קרבי נמוכה ביותר אבל העלות שלו לצה"ל תהיה גבוהה מאד, יותר מאשר של חייל רגיל – המשכורת של החייל החרדי תהיה גבוהה יותר, הוא יקבל סיוע ת"ש (בצדק לפי כללי הצבא היום) וההתאמות שצה"ל יצטרך לעשות בשבילו (כשרות, מגורים, תנאים, פתרונות ת"ש נוספים) יהיו גבוהות מאד. מדובר על אלפי שקלים בחודש לחייל. אם תשאלו את מרבית המפגינים בכיכר שזעקו בעד גיוס חרדים הם גם יגידו לכם שהם בעד קיצוץ בתקציב הביטחון?

 אז מה לעשות? לוותר לחרדים רק כי הם ישנו את אופי הצבא? כי יקר מדי? להתקפל ולשמר את העוול ההיסטורי של אוכלוסיה שמשרתת, נלחמת ועובדת לעומת מי שמוותרים על כך מראש? לא! בוודאי שלא. צריך להודיע כי גיל הגיוס הוא 18. שמונה עשרה – נקודה!!! ואגב, כפי שיש "ספורטאי מצטיין", "רקדן מצטיין" ו"מוסיקאי מצטיין" שזוכים בהקלות משמעותיות בשירות כדי שיוכלו להמשיך ולטפח את כישרונם, כך יכול להיות מספר מוגבל של כמה עשרות "עילוי בתורה מצטיין". זה אפילו מתבקש.

 במקביל צריכה לקום רשות לאומית לשירות לאומי. מה לעשות, השירות הצבאי לא מתאים לכולם. זה נכון לחרדים, זה נכון לערבים, זה נכון גם לחלק מהחילונים. האלטרנטיבה הזאת חשובה כי היא תאפשר לשמר את הצבא, לצמצם את הבעיות שאל"מ ניב כבר מתחיל להתמודד איתן בבה"ד 1, או לפחות למנוע מצה"ל להתחרד לצורך קבלת החרדים. כך לפי דבריו של אל"מ ניב, כל אחד יוכל להיות חלק ממשהו שהוא הרבה יותר גדול ממנו.  

 על הפתרון הזה צריך להחליט עכשיו אבל לקדם אותו בשלבים. וובר אמר ש"הזמן הוא מקדם הלגיטימציה הטוב ביותר", ואכן – גם החרדים גם הערבים וגם אנחנו החילונים נצטרך להסתגל לשינויים. והנה שאלת מיליון הדולר – מה עושים עם מי שלא מוכן לשאת בנטל, מי שלא מוכן להיות חלק מהשלם הנקרא מדינת ישראל. התשובה פשוטה – קודם כל מתגמלים טוב יותר את המשרתים בצבא, בוודאי ביחידות הקרביות (כן, תגמול גבוה יותר מאלו שעושים שירות לאומי כי מה לעשות, אין דין התנדבות בבית חולים כשלוש שנים בשריון או בגבעתי), ולגבי מי שלא רוצה לקחת חלק במשחק – מייבשים אותו. אין הקצבות, אין מימון לישיבות, אין הקצאות לאברכים אין, אין ואין. זהו. נגמר.     

כי תדע כל אם עבריה – מי שלא מתגייס – מתייבש.

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s