תעלומת התמונות ממנזר נוטרדאם – פתרון התעלומה

האמת – לא חשבתי שבאמת נגלה מי צילם את לוחות הזכוכית, בטח לא כל כך מהר. כלומר, קיוויתי, אבל חשבתי שמדובר בנזיר – ונזירים כידוע אין להם משפחה חוץ מאחים ואחיות ובמקרה של נוטרדאם דה פראנס – הם צרפתים. לך תמצא אי שם ברחבי צרפת אח של נזיר שהיה בישראל לפני 60 שנה… ועוד חי!

את התקוות תליתי בז'אן-מישל, הלא הוא האב דה טרגון, שאמר שכשיהיה ברומא יבקש את אישורם של נזירי המסדר (אסמפסיונים) לנבור בארכיונים שלהם. חשבתי שבאחת המחברות עבות הכרס המתארות את תולדות המנזר ימצא את שורה בסגנון: "האח לואי היה מצלם בזמנו הפנוי על לוחות זכוכית תמונות ישנות שאסף ברחבי ירושלים…". זו הייתה ההנחה שלי. האמת שתיאוריות ורעיונות היו לנו למכביר. גם שלנו – אנשי הצוות שעבד על פיענוח תעלומת התמונות, וגם קיבלנו עשרות מיילים של אנשים שחשבו שהם בטוח יודעים.

אני הייתי בכלל ביום צילום של כתבה אחרת, לכן הנייד שלי היה על שקט. כשפתחתי אותו ראיתי 5 שיחות מאילה חסון + סמס: תתקשר דחוף. כשהתקשרתי סיפרה שמישהו שמע אותנו ברדיו (אילה ראיינה אותי בהכל דיבורים על התעלומה) והתקשר אליה שהוא יודע את הפתרון. בהתחלה לא התרגשתי, אבל כמובן התקשרתי. בצד השני שמעתי אדם מבוגר שאמר לי – אם אתה רוצה את התשובה בוא אלי ודבר איתי. נו… אני רגיל שהישראלים בטוחים שהאויב מאזין בכל פינה ושרק פנים אל פנים מותר לחשוף סודות, גם אם הם בני יותר מ- 60 שנים. בכל זאת, ניסיתי – תגיד לי משהו, תן לי סיבה טובה לעלות לירושלים. אליהו הוסיף עוד כמה מילים, לא פירט, לא הסביר, גם לא אמר לי שהוא היה בין אלו שצילמו את התמונות, אבל היה בו משהו – בנימת הקול, בטון הדיבור או אולי זו תחושת הבטן שלי, שגרמה לי לומר לו – מחר בבוקר אני אצלך.

כשיצאתי לפגוש את אליהו וברוריה, אמרתי לנעמי (אשתי): יש לי תחושה שהיום אני מוצא את פתרון התעלומה. לא סיפרתי לנירית שלו-כליפא וניר חסון, שותפי לתחקיר, כי עוד לא היה לי מה להגיד להם. הלא אנשים שבטוחים שהם יודעים לא היו חסרים לנו (כולל טלפון מפורט מגברת שהסבירה לי באריכות יתרה שיד חייזרים במעש…), אבל איכשהו, ידעתי שזהו זה. כשהתקשרתי מהבית של אליהו לנירית ואמרתי לה שאני יושב עם האדם שצילם את לוחות הזכוכית, התכובה הייתה: "מה? כבר?"

ועוד משפט אחד – יום אחד, עוד בשלב התחקיר, נעמי שאלה: למה אתה תמיד מדבר על "צלם מסתורי"? אולי זו צלמת? עניתי, שכפי שמאיר שלו כתב, זה השוביניזם של השפה העברית שגורם לי לדבר על "צלם", ומלבד זאת, היו מעט מאד נשים שעסקו במקצוע הזה לפני 60 שנה. בסוף, כרגיל, היא צדקה. זו צלמת.

ועוד משפט אחד אחרון בהחלט – אני מרגיש שעשינו סוג של שליחות בתחקיר הזה. תמונות תופסות את הרגע, מנציחות ויוצרות זיכרון. העולים החדשים, ומאוחר יותר גם הישראלים הוותיקים, שביקשו מאליזבת' ואליהו רפרודוקציה, מה ביקשו בעצם? – שיצילו להם תמונה ישנה או יגדילו אותה, שיעזרו להם לשמר את הזיכרון לפני שהוא נחרב כליל, לחדש את הקשר עם השורשים שלהם. זה בדיוק מה שעשינו אנחנו עם חשיפת הלוחות. אפשרנו לבנים, הנכדים והנינים להתחבר לזיכרון, להנציח, להבין טוב יותר את השורשים, ועל הדרך – מצאנו סיפור מופלא שהוא מאד ישראלי.  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s