תובנות דמוגרפיות בעקבות חופשה משפחתית או הטיול בארץ חרדיה

את השבוע האחרון בילינו בחופשה משפחתית נהדרת בצפון, ישנו באכסניית הנוער "כרי דשא" , שרצנו בכנרת, טיילנו לא מעט (למרות החום) בנחלי הסביבה וגם עשינו רפטינג. באופן מאד לא מפתיע, אנחנו לא היחידים שחשבנו על האפשרות הלא מקורית של טיול בצפון. ההתחככות בהמוני בית ישראל (והעמידה איתם בפקקים – לא חשבו שם במע"צ לגמור את העבודות בכביש הסרגל לפני הקיץ????) הולידו אצלי כמה תובנות דמוגרפיות:

 1. היצור הקרוי "החילוני הארץ ישראלי המצוי" הופך לזן נדיר שלא לומר על גבול הנכחד. לתופעה יש מספר הסברים אפשריים:

א.      התחושה הזאת חזקה במיוחד כשמטיילים במהלך "בין הזמנים" – שלושת השבועות שבהם יוצאים בני הישיבות והכוללים לחופשה (ולא, זה לא הזמן שהם הולכים לעבוד כפי שחשב אחד מחבריי כשאמרתי לו את המושג).

ב.       החילוני הארץ הישראלי, שלא כמו החרדי ודתי-לאומי, אוהב לטייל בעיקר בחו"ל.

ג.        את החילוני אפשר לפגוש יותר במסלולים לרכבי 4X4.

ד.       החילוני אכן הולך ומתמעט בארצו שלו.

ה.      כל התשובות נכונות.

 אלעד נהנה בפארק הירדן בלי לחשוב על הקשקושים הדמוגרפיים של אבא שלו

  1. אפשר גם אחרת – אחרי שנה שבה שבענו מסיפורי הדרת נשים, שירת נשים, עלילות בית שמש, קווי מהדרין ומחיקת פרצופי נשים מאוטובוסים ושלטי פרסומת, והיה נדמה שכל מפגש בין בעלי פאות למקועקעת מסתיים במינימום תגרה המונית, פתאום בתור הלא נגמר לקיאקים יושבים ביחד משפחות חרדיות גדולות, חילונים (וחילוניות בביקיני) ושום דבר לא קורה. העולם לא מתהפך ואין תמרות אש ועשן היורדות מן השמיים. לא שיש אחווה מדהימה חיבוקים ונשיקות, אבל מדברים האחד עם השני – נשים בשביסים עם גברים בגופיה, ילדים עם ילדות – מתי אתה? מה המספר שלכם?, אוף, מתי הסירות יגיעו, איפה טיילתם עד עכשיו, יפה שם? שווה? תשמור לי על התור אני לוקח את הילד לשירותים. כנ"ל בנחל – צועדים במים מעל הברך כולם עם כולם – חרדים, כיפות סרוגות, חילונים – גברים עם ציציות ונשים עם ציצים מציצים (לא הרבה – ראו סעיף 1). אין הפרדה, אין גדרות, אין גדות נחל נפרדות לנשים ולגברים. אם רק רוצים – זה אפשרי. סייג אחד חשוב. באתר הקיאקים שהיינו בו יש ימים לאוכלוסייה החרדית בלבד. ראו סעיף 1 סעיפים קטנים א' ו- ד'.

 סתו ורד – קול צף

  1. בלילה על הדשא, או בארוחת הבוקר לחופי הכנרת יושבות משפחות גדולות של חובשי כיפה סרוגה. הסבתות עם מכנסי 3/4 וראש גלוי, הבנות והכלות עם כיסוי ראש ושמלות ארוכות. ארוכות מאד. עוד עדות להקצנה בציבור הדתי לאומי. מצד שני – בערבים, כשיושבים במעגל גדול ושרים, כולם שרים וכולן שרות, ואף אחד לא מתלונן על "שירת נשים".

 

כמה הערות כלליות:

  1. לטייל בנחל עם שמלה ארוכה, גרביונים, חולצה ארוכה ולעיתים סוודר!!! נראה לא נוח בעליל.
  2. על הכביש הדמוקרטיה הישראלית במיטבה – לא משנה דתיים, חילוניים או חרדים – אצל כולם יש נהגים שחוץ מנבלות אין דרך אחרת לתאר אותם.
  3. אלמלא הרמדאן, יכול להיות שהפוסט הזה היה ארוך יותר.
  4. הרשימה הזאת מלאה סטריאוטיפים, הנחות כלליות שלא מאומתות, דעות קדומות, לא מבוססת על סטטיסטיקה רשמית וכיוצא באלה. אז מה?  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s