חיוך ניצחון

הוא ניצח. האיש עם החיוך המאוס ניצח. אל תטעו בכל הסיסמאות הנבובות המושמעות ביום הזה, בנאומים החלולים נוטפי הפוליטקלי קורקט על די לאלימות, על שהדמוקרטיה בסוף מנצחת. האמת רועמת – האלימות משתלמת, השורה התחתונה נכתבת בכוח. יגאל עמיר ניצח. במחיר אישי כבד מאד, אבל ניצח. 

חיוך ניצחון

המשוואה פשוטה, לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין אותה. יצחק רבין עשה שלום, יותר נכון קידם תהליך שלום. יגאל עמיר רצה לעצור את התהליך הזה, למנוע שלום, אז הוא עצר את רבין. בכוח. באלימות. עצר את תהליך השלום. הכשיל אותו. תהליך השלום לא נכשל, הוא הוכשל. הוכשל קודם כל על ידי הקיצונים בשני הצדדים שבשם אלוהים ובשם אדמה (למרות שלכאורה הם מאמינים במטרות הפוכות האינטרסים המשותפים עושים את הקיצונים של הערבים והיהודים שותפים לדרך), הבינו שאלימות זה עסק טוב, ושלהחריב קל יותר מלבנות. תהליך השלום הוכשל גם על ידי הרבה אנשים, שוב משני הצדדים, שבחרו לא לעשות, לא להתאמץ, לא לתחזק, לא ללכת לקראת ואז לזעוק מרה בקול גדול – אין שלום, אין פרטנר, אין עם מי לדבר.  

 גם השמאל אשם בקריסת תהליך השלום אחרי הרצח. זה היה רצח פוליטי, אבל במקום לעשות רווח פוליטי מוצדק מרצח פוליטי לא מוצדק השמאל התעטף בשכבות של ממלכתיות מעושה, צדקנות וטהרנות. הדליקו נרות. יבבו בכיכר. ככה לא עושים שלום, לא ממשיכים דרך. הפכו את רבין לקדוש. הבבא רבין. נביא השלום. שלום זה לא אידיאל כמו שמלחמה אינה אידיאל. זהו מצב מדיני שנועד לאפשר לנו האזרחים לחיות כמו בני אדם, והדגש על בני אדם. רבין היה איש צבא ופוליטיקאי שבשלב מאד מאוחר בקריירה הבין את זה, ולכן עשה מה שעשה, לא נביא שפסע במדבר לאור שחר ולפתע נחה עליו הרוח האלוהית של השלום. זו הייתה בחירה מדינית שחובה להמשיך בשבילנו, לא בשבילו. 

בבא רבין

אבל יגאל עמיר החריב הרבה יותר מאשר את תהליך השלום בלבד. צריך להיזכר לרגע כיצד התאפשר לו לירות ברבין, מדוע אפשר השב"כ לאדם חמוש להמתין לראש הממשלה במרחק נגיעה ממנו. משום שהתפיסה הייתה שיהודי לא יפגע ביהודי. אפשר בדיעבד לומר תמימות, לזלזל בתמימות הזאת, אבל ימי התום היו מבוססים על אמון. אמון בבני אדם. שבטיות מבורכת, אחווה בין אנשים. ברגע שהתפיסה הזאת קרסה, שהרעות והאחווה נפרצו – אפשר ומותר לשנוא ולפגוע. בערבים, בעובדים זרים, בפליטים, באחר, במי שחושב אחרת. יגאל אמיר לא אשם לבד בהידרדרות המוסרית של החברה הישראלית. יש עוד סיבות רבות נוספות לתחיית הפשיזם בארץ הקודש וסימני הכרסום הופיעו עוד הרבה לפניו, אבל הוא פרץ את הסכר. אפשר וכדאי לשנוא – זה משתלם. האלימות משתלמת. עובדה. יגאל הוכיח. 

 

יגאל עמיר ניצח. לפחות בינתיים. צריך רק לקוות שזו תוצאת המחצית ולא שריקת הסיום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s