על אובאמה וכדורסל, הבוסטון גארדן אולם הפחים ומרכז הליכוד

ביום הבחירות הלך ברק אובאמה לשחק כדורסל. הגיוני. למה הגיוני? זה משדר קוליות, נון שלנטיות, היעדר פאניקה. סביר להניח שאובאמה אמר לעצמו: רומני מזיע בניסיון לשכנע עוד איזה מצביע מאוהיו בטלפון ואני דופק שלשות על הראש של סקוטי פיפן (הוא בטח גם חשב: אני מרביץ משחק שלם 48 דקות ומסיים כמו ענק עם חיוך, וביבי שהלך לשחק כדורגל עם ילדים קרע רצועה, אבל זה כבר סיפור אחר). בעיני יש משהו מאד סמלי בזה שפוליטיקאי אמריקני משחק כדורסל ביום הבחירות, ולא רק בגלל הקוליות. יש קשר בין הגישה האמריקנית לפוליטיקה ולכדורסל או לספורט בכלל, ויש הבדלים גדולים בגישה בין שם לכאן.

  השבוע שידרתי מהמסיבה שערכה השגרירות האמריקנית בישראל לכבוד הבחירות. האירוע היה מתוקתק להפליא. כבר בכניסה אפשר היה להצטלם עם דמויות קרטון בגודל אמיתי של אובאמה ורומני, הייתה טריוויה על הנשיאים האמריקנים לתולדותיהם, היו שתי להקות שונות של מוסיקה אמריקנית (אחת מהן היא התזמורת של בית הכנסת שבו מתפלל השגריר האמריקני דן שפירו), היה גם סקר. לא סקר בחירות שאפשר באמת להבין ממנו משהו, אלא חבר'ה שהסתובבו עם I-Pad  ועשו סקר היתולי ונחמד, ואפשר היה לאכול המבורגרים ונקניקיות, והיו כובעי פלסטיק וליצן בדמות הדוד סם על קביים, ובכניסה יכולת לקבל סיכה של המועמד. כיוון שזו היתה מסיבה של השגרירות היו סיכות גם של אובאמה וגם של רומני. הפוליטיקה הייתה שולית, סיבה למסיבה. הכול היה, כל כך מסודר, מתוקתק, כל כך זורם, כל כך שונה מימי הבחירות המוכרים לי כל כך במטות העבודה/הליכוד/קדימה/מרצ/כל מפלגה ישראלית אחרת. שם בדרך כלל אפשר למצוא ברדק, ובשפע.

מסיבת שגרירות ארה"ב במלון דן פנורמה

אפשר לבטל את האירוע ולומר שמדובר במסיבה דיפלומטית גרידא. ובכן, הרקע מאחורי היה דומה מאד לרקע שהיה מאחורי אילה חסון וצ'יקו מנשה ששידרו ממטות המועמדים בשיקאגו ובבוסטון, וגם – חוץ מהערוצים המקומיים היה גם עוד איזה ערוץ, מאד "איזוטרי" – CNN שטרח להעביר את השידור מישראל לארה"ב (למי שחושב שאנחנו המדינה ה-51, שיתפוס מקום מהר בתור לפני פורטו ריקו). כשדיברתי עם הכתבת של CNN היא אמרה לי ש"ככה זה בחירות בארצות הברית, זה יום כיף" ושהאווירה במסיבת השגרירות לא מאד שונה ממטות של מפלגות בארה"ב שלמרות המתח והרצון לנצח שומרים על מורל גבוה, וג'ף, דובר השגרירות אמר לי ש"אין לנו מלך או מלכה, יש לנו דמוקרטיה אז אנחנו חוגגים את הדמוקרטיה". חוגגים. ממתי אצלנו חוגגים בחירות? 

בין אובאמה לרומני

ואז נזכרתי בכדורסל, בספורט בכלל. אצלנו ספורט זה מאבק של דם יזע ודמעות. בארה"ב רק יזע. ויתרו על הדם והדמעות. כשאתה בא למשל למשחקי NBA או קולג'ים – הכול באולם מסודר ומתוקתק, השירותים, התור, הקהל. יש אוכל ויש ליצנים והגרלות ועשרות דברים של "מסביב" למשחק עצמו. ויש גם את המשחק, ולפעמים יש את התחושה שהמשחק הוא אירוע שולי בכל הטרראם – אז מעודדים, ומריעים ולא נורא אם מפסידים, זה לא סוף העולם, והקהל תומך, ולפעמים שורק בוז אבל הקריאה הכי "קשה" שאני זוכר היא BEAT L.A  של אוהדי בוסטון. אין טועמה מחבל, אין השופט בן זונה, אין שירי שואה.

 נורא קל להתאהב בזה, להתרגל לזה. אפשר להבין למה ספורט זה בילוי לכל המשפחה בארצות הברית וכאן למתאבדים שיעים בלבד, אבל – כן יש אבל. בספורט הישראלי והאירופי – אהבה לקבוצה היא אהבה טוטאלית. מי שלא ראה דרבי תל אביב או דרבי באתונה לא מבין מה הם יצרים, נשמה, אהבה עד כאב. בארצות הברית התחושה היא כמעט סטרילית. אין להט, אין תשוקה. הקבוצה שלך ניצחה?, יופי. הפסידה?, לא נורא. מובסת? נצא לפני הסיום. לא תראו אוהדים מוחאים כפיים בטירוף לקבוצה שהובסה כמו שאוהדי הפועל תל אביב או הפועל ירושלים עושים. אין את אותם שירים מלאי חיים ונשמה (כי יש מוסיקה שהכרוז משמיע). לא תשמעו אנשים חיים, נושמים, מקריבים בעבור חמישה אנשים וכדור כתום או 11 וכדור שחור-לבן, נוסעים אחריהם למגרשים נידחים בתנאים ירודים רק כדי לראות משחק. זה רק ספורט. זו רק פוליטיקה. דמוקרטים – רפובליקנים לא דומה לליכוד – עבודה, ניו-יורק – מיאמי רחוק מאד מבני סכנין – בית"ר ירושלים.

 האמת, יכול היה להיות קלאסי לשלב בין השניים. בין הנינוחות והחגיגה האמריקנית ללהט וליצרים הישראלים, אבל זה בלתי אפשרי. האחד לא יכול להתקיים לצד השני, לכן הם נשארים עם החגיגה ואנחנו עם היצרים, הם עם המדיסון סקוור גארדן ואנחנו עם נוקיה הקופסל. הם עם ועידות הדמוקרטים והרפובליקנים ואנחנו עם מרכז הליכוד וסניפי מפלגת העבודה בקיבוצים, כי זה הם ואלה אנחנו, ואפשר ורצוי ללמוד אבל לא בהכרח להשתנות. השאלה היחידה שמטרידה אותי באנלוגיה התרבותית בין כדורסל לפוליטיקה היא הבדלי הרמה. האם הבדלי הרמות בין ה- NBA לליגה שמשחקים מ"אולם הפחים" מעידה משהו על הפוליטיקה שלנו?

  

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s