עזה – קרית מלאכי – תל אביב

אני לא יכול להירגע מן המראות שראיתי שלשום בקרית מלאכי, משתי הדירות שבהן נהרגו שלושה אנשים. לא כתמי הדם או ההרס זיעזעו אותי, כבר ראיתי הרבה בחיי, כך שלא המראות חדרו לנשמתי אלא הקלות שבה מתו אנשים. בעיקר – עד כמה זה היה מוות מיותר, מוות שניתן היה למנוע אותו. שני הגברים פשוט הלכו, יותר נכון רצו לצפות מן המרפסת בקסאמים עפים וכיפת ברזל מנסה ליירט אותם. האשה, ואת זה אני באמת לא יכול להבין, נשארה במקום עם הילדים והבעל, לא יצאו לחדר המדרגות.

אין לי כוונה לדבר סרה במתים, וזה גם נשמע קצת צדקני "לציית להוראות פיקוד העורף" אבל באמת ההוראות הטרחניות האלו שמשמיעים כל הזמן מצילות חיים. אם באותן שתי דירות בקומה הרביעית היו פועלים לפי ההוראות ועושים את עשרת הצעדים אחורה מן המרפסת לחדר המדרגות כל האירוע היה נגמר בשריטות, מקסימום יד שבורה ולא באם הרוגה, ואב וילדים קטנים פצועים חלקם קשה. אני מנסה לחשוב מה הייתי עושה בעצמי אם שלושת הילדים שלי היו איתי במצב הזה, וכל כך ברור לי שהדבר הראשון היה לקחת אותם למקום בטוח יותר. נורא להגיד, אבל אני לא יכול להבין איך זוג הורים לילדים קטנים לא עשה אותו הדבר. האם הם בטחו באלוהים כמו שחלק מהשכנים טענו, או שהיה קשה לאשה הרה לרוץ עם ילדים קטנים כמו שטענו אחרים?.

קריית מלאכי הייתה בהלם מוחלט שלשום, אחרי פגיעת הטיל הקטלני. יכולת לראות את זה על הפנים של האנשים. הם ממש לא ציפו לזה. מלבד העובדה שאף שהעיר היא חלק מהדרום, זו הפעם הראשונה שטיל פוגע בה. מדובר באזור חרדי, אנשים שחיים בתוך הקהילה שלהם והתחושה הייתה שפתאום הצרות של העולם מבחוץ, בעיות לא להם, נחתו עליהם תרתי משמע, מפריעות לשגרת יומם והורגות את אנשיהם. תחושה של ניתוק. כשרק הגעתי למקום וירדתי מן הרכב התנפל עלי בצעקות אדם חרדי וצעק עלי שרק אנחנו "התקשורת" אשמה, שאנחנו מגלים לחמאס את מקום הטילים ולכן נהרגים אנשים. האמת התעצבנתי. בדרך כלל אני לא מגיב לצעקנים כאלה, אבל הפעם חרגתי ממנהגי. הסתכלתי לו בעיניים ושאלתי: תזכיר לי בבקשה באיזו יחידה שירתת?"

מסביבנו התאספו ילדים חרדים רבים, מסתכלים במצלמות, בשדרים ובמצעד השרים והשגרירים שהגיעו למקום כאילו נחתו מכוכב אחר. מבוגרים באים ושואלים אותך כל הזמן לאיזו תחנה אתה משדר, ולמה בכלל. טבעי שאנשים יהיו בהלם אחרי אירוע כזה, אבל היה בשקט ששרר במקום משהו קצת אחר. מוזר, מנותק. אחד השכנים בבניין, שתי קומות מתחת הדירות שנפגעו מראה לשר יובל שטייניץ את ביתו המלא ברסיסי טייח שנפלו מהתקרה, ומדגיש במיוחד את ה"נס" הגדול שקרה – ספרי הקודש לא נפגעו, ואני חושב על ששתי קומות למעלה ארון ספרי הקודש התמוטט על אנשים. אחר הסביר לי שהיום הוא יום השנה הרביעי לפיגוע במומבאי שבו נרצחו שני שליחי חב"ד, הוריו של מוישי, ובדיוק ביום הזה נהרגת אשה שהייתה שליחה של חב"ד בדלהי ובאה לארץ. זהו יום מקולל הוא מוסיף.

למחרת הייתי בתל אביב. כמעט כל מי שדיברתי איתו על האזעקה הראשונה שהייתה בעיר הגדולה ערב קודם (קצת אחרי שהגראד הקטלני פגע בקרית מלאכי) סיפר על אירוע שממש הצחיק אותו. גם אחרי שלמחרת שוב הייתה אזעקה בתל אביב, אנשים צחקו. הייתי בשדרות רוטשילד רגע אחרי שהצופרים יללו. הייתה אזעקה, אנשים הלכו/רצו/זחלו למקומות מחסה ולחדרי מדרגות או סתם נבהלו/נשכבו חיכו כמה דקות וחזרו לקפה שקצת התקרר. וגם צחקו. שוב צחקו. קבוצת נערות חמודות הסבירו לי שהן פחדו, רצו לחדר מדרגות, ושם צחקו. הסיטואציה של כל האנשים עומדים יחד הצחיקה. המצב לא מצחיק, אבל הסיטואציה מצחיקה. האם גם כאן מדובר בסוג של ניתוק, אבל אחר?

אוהבים לדבר על "הבועה התל אביבית", על "מדינת תל אביב" על הניתוק של תל אביב אבל כפי שאמר לי אחד מיושבי בתי הקפה שחזר למקומו רגע אחרי שהסתתר בחדר מדרגות: העובדה שאנשים רוצים להמשיך ולחיות, ולחיות טוב לא מעידה בהכרח על ניתוק. מילאנו אחר ההוראות, צחקנו, אבל מילאנו אחר ההוראות ומייד אחר כך אנחנו ממשיכים בשגרת החיים, וכן – לשבת בבית קפה ביום שישי בצהריים זה לא פשע.

כשחושבים על זה – תל אביב למרות התדמית סבלה לא מעט. פיגועים קשים, טילים ב- 91, או כמו שאמר לי נסים מכרם התימנים (שנורא צחק מהאזעקה כי אשתו נכנסה לפאניקה וזה היה "באמת, אבל באמת מצחיק" הוא נשבע) – גם ב- 48, כשירו עלינו מיפו צחקנו. לפעמים צחקנו עם הצלפים הערבים, אבל כל הזמן צחקנו.

ברור שאי אפשר להשוות בין תגובה לאסון שבו נהרגים שלושה אנשים לבין התנהגות אחרי טיל שנוחת ב"שטח פתוח לא על הקרקע" (הקרדיט על ההגדרה העילגת לדובר צה"ל), אבל לרגע אחד אתמול בצהריים, תל אביב לא נראתה לי כל כך מנותקת.

  1. "תר משהתורה שמרה על עם ישראל ,שמרה תל אביב על השפיות שלו" נדהמתי לקרוא יום אחרי אותו הרג שהבעל ששרד ,אותו אחד שבמקום להקשיב להוראות של צהל ולהגן על עצמו ועל משפחתו בחר לסמוך על אלוהים ,אותו אחד שכרגע אשתו והרב שלו נהרגו כי הוא סמך על אלוהים ולא על בני אדם חילונים ,מסביר שקרה כאן נס מאלוהים . נס !??!? עד כדי כך עיוורים ומעדיפים להיצמד לאמונה המפוחדת שלהם במקום לחיות

  2. 4 שנים מפגיזים את הדרוםורק עכשיונזכריםלתקוף.,עם מטומטם בטח יצבעו לכוד ביתנו במקום שימגנו אתכל ישובי הדרום וידבר עם הזרם המתון של אבומאזו וסאלםפאיד נתיהו אומר שאיןעםמ לדבר זהלא עמוד ענן זהעמודעשן להתיר את הכוונות האמיתות שליכוד ביתנו יזכה בבחירות על גבם של תושבי הדרום.עם מטומטם.חבלשלאלמדו את הלקח החמאס הוא ארגון טרור איתו אסור לדבר הםרד ומשול מדינה פלשנית בגדה וארבעים ש כל פולינה הארץ תשקט אבל לדבר ולסכם לאלא עמוד ענן זה עמוד עש
    ה כל פולטיקה בושה.חוה קרין,!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s