בחירות בטווין פיקס

 "זה כל כך הזוי, ממש כמו לצלם פרק בטווין פיקס" אמר לי טל ינוביצקי הצלם בסיום יום הצילומים הראשון של הכתבה בחצור הגלילית, ואני לא יכולתי אלא להסכים כל כך. ממש טווין פיקס. לא מכיוון שחצור הגלילית מקום הזוי, אלא המציאות הפוליטית הישראלית הזויה. מאד.

 הכוונה הייתה לתת תמונת מצב של מקום קטן שבועיים וחצי לפני הבחירות. הבחירה נפלה על חצור הגלילית כי במהלך הקדנציה האחרונה המקום עבר טלטלות קשות. מפעל פרי הגליל, שמעסיק רבים מבני העיירה, כמעט נסגר, ואז אחרי מאבק נמכר לבלעים חדשים ונפתח מחדש, ושוב שנתיים וחצי אחר כך כמעט ונסגר ושוב מאבק. הפעם בממשלה – שתיתן לבעלי המפעל מענק שהובטח לו. כיום המפעל מתפקד כרגיל, מעסיק פועלים מחצור ומישובי הסביבה, אבל במשך שבועות רבים המפעל הזה ובני חצור הגלילית היו בעין הסערה של הפוליטיקה הישראלית. ח"כים עלו לישוב לרגל – לדבר, לנסות לשנות את רוע הגזירה או סתם להצטלם. תהינו עד כמה ארבע שנים כאלו משפיעות על התושבים.

 בבחירות 2009, רגע לפני שכל הבלגאן התחיל, הליכוד קיבל בחצור הגלילית 30.5% מהקולות. ליברמן 16.7%, ש"ס 16%, אגודת ישראל 14% (יש במקום שכונה גדולה – הקריה החסידית – של חסידי גור), העבודה4.6%, קדימה זצ"ל 10%, המפד"ל 4% ומרצ 7. לא אחוזים שבעה קולות – 0.2%.

 מה השתנה? בגדול, כלום, או כמו שכמה מהאנשים חזרו ואמרו לנו: "יש פה אנשים שבטוחים שבגין עוד חי". ליכוד, ליכוד ועוד קצת ליכוד. בעצם יש גם מאוכזבי ליכוד. פגשנו את גבי – גנן באחד מבתי הספר, פעיל פוליטי מקומי ובעיקר איש מקסים שהקים עמותת צדקה לפני 15 שנים לזכר אבא שלו, ומסייע למאות אנשים במזון, תרופות, חינוך – במה שרק צריך. לגבי נמאס שהמחירים רק עולים כל הזמן, שדלק ואוכל ומסים במגמת עליה תמידית, הוא רוצה שינוי. לאן יפנה אדם שמאוכזב מהמדיניות הכלכלית – חברתית של הליכוד? לנפתלי בנט!!! כן, זו לא שגיאת דפוס – הבית היהודי, וצריך להקשיב היטב לטיעונים שלו למה הוא עשה את זה.

 בכלל, נדמה שבחצור הגלילית אין פניה שמאלה, רק ימינה. שמאל היא לפעמים מילת גנאי, או כמו שאמרו ב"ארץ נהדרת" – בתשבץ, מה זה ההיפך מימין, ארבע אותיות? – "בוגד". אתה מוצא את עצמך מדבר עם אדם שמספר לך שהוא בעד החזרת שטחים או לפחות חלק ניכר מהם, שהוא נגד המדיניות הכלכלית, תומך בשינוי סדרי העדיפויות, ולמי הוא מצביע? – "נתניהו". הוא לא טיפש, הוא מודע לדיסוננס, אבל אומר – נולדתי ליכודניק ואמות ליכודניק. ויותר מזה – הוא באמת מאמין שנתניהו מסוגל ורוצה לעשות את הדברים הללו.

 בשביל להבין את התופעה עד הסוף צריך לחזור לפרי הגליל. מוטי חזיזה הוא יו"ר ועד העובדים במפעל, איש למוד קרבות. מוטי חבר מפלגת העבודה, ובמהלך ארבע השנים של המאבק נתקל בפוליטיקאים מכל המפלגות שבאו והלכו כאילו היה המקום תחנת הרכבת שלא תקום בו בעתיד הקרוב. רובם הגיעו בשביל הפוטו אופ, בשביל ההזדמנות להיכנס למהדורות החדשות. מוטי מציין ארבעה חברי כנסת שבאמת ובתמים עזרו לו – משה גפני, עמיר פרץ, אבישי ברוורמן ומעל לכולם את אילן גילאון.

בכתבה עשיתי למוטי הפתעה. הבאתי למפגש איתו את ויקטור פרידמן איש מרצ מקיבוץ גדות. כשויקטור שמע על ההפגנות במפעל, הוא ארגן כמה חברים ובא, אבל לא רק להדהות. הם הקימו אוהלים, נשארו לישון עם העובדים (למרות שחלק מהפועלים כעסו כשראו חולצות של מרצ השמאלנים), ציירו שלטים, דאגו לאספקת אוכל. איך מוטי אמר – הליכוד וש"ס לא באו, הם כן. ויקטור הוא זה שהזעיק למקום את אילן גילאון.

שאלתי את ויקטור אם הוא לא פראייר – עבד, השקיע, תמך במקום שנתן למרצ מספר קולות של גבינה רזה (ראו תחילת העמוד), והסיכוי שהמצב ישתנה שקול לסיכוי של מכבי יפו לקחת אליפות. ויקטור ענה שהוא לא מרגיש פראייר, שהוא עשה את זה בשביל האידיאולוגיה. שגם הוא פועל, ולא יכול לשבת בבית כשיש בעיות לשכנים. עניתי לו שיש מי שיחשוב שזה רק מדגיש עד כמה הוא ומרצ בכלל פראיירים, שלא לומר נאיביים. התשובה של ויקטור הייתה נהדרת – הוא סיפר שהוא מאד אוהב את אנשי חצור הגלילית, שיש לו שם הרבה חברים אבל יש לו כלל פשוט. הוא לא מדבר איתם לא על פוליטיקה ולא על דת. הוא לא רוצה לריב עם חברים ובעיקר – והוא מבין אותם. הוא מבין כי גם הוא שמרן. נולד הפועל תל אביב, הילדים שלו הפועל תל אביב, הנכדים אדומים וגם הנינים יהיו. "מפלגה ודגל לא מחליפים" אמר הקיבוצניק בחיוך חביב. מי אמר שרק אנשי עיירות הפיתוח שמצביעים באוטומט? הזוי. טווין פיקס.

 שתי הערות לסיום:

–         לכאורה זו כתבה על נושא ידוע מראש, כתבה שלא מחדשת דבר. זה בדיוק הכוח שלה. העיתוי חשוב – שבועיים וחצי לפני שניתנת לנו האפשרות להשפיע על חיינו, לשים פתק בקלפי.  צריך וחשוב לראות את האנשים, לשמוע את הקולות, להקשיב לטיעונים ולא רק לחייך, לצחוק או לבכות מהם. זו תמונת המראה שלנו, של החברה הישראלית.

–         בכל בית ספר לתקשורת (שמעולם לא טרחתי ללמוד בהם, אבל זה כבר סיפור אחר) מלמדים שצריך ורצוי לסיים כתבה בפאנץ'. ובכן, הודות לטבע – האנושי ובעיקר בעלי החיים, יש לכתבה הזאת סיומת מדהימה!!!!!

 הכתבה על חצור הגלילית תשודר הערב ב"יומן", ערוץ 1 ב- 20:00.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s