הקשר בין האבטחה של אהוד ברק ו"האסיר X"

במאי 2007 יצאתי לצלם את שר הביטחון אהוד ברק מצביע בקלפי בתל אביב לפריימריז של מפלגת העבודה. משימה שגרתית בימי בחירות. באנו – צלם, מקליט ואנוכי לקלפי שהיה (אם אני זוכר היטב) בקומת קרקע בבניין בשכונה שקטה. בפתח כבר המתינו לנו "בחורינו המצוינים".

"אתם עיתונאים?" נשאלנו בנימוס על ידי חובש משקפיים חמוש באוזניה. כשעניתי בחיוב, התבקשנו להציג את תעודת העיתונאי, נבדקתי במגנומטר, התחילה במעבר ואחר כך בידני, ואז פרקו לנו את הציוד כולו – מצלמה, מיקסר סאונד, בום, חצובה, קלטות – הכול פורק לגורמים והועבר לשיקוף. אני הייתי צריך גם לחלוץ נעליים בגלל ציפצוף מסתורי שהן גרמו. ניגבו לנו את הידיים לחיפוש עקבות חומר נפץ, ולאחר שעברנו את התהליך הארוך והמתיש (השגרתי למדי לעיתונאים בכל מפגש עם ראש ממשלה/שר ביטחון/אישיות רמת דרג), קיבלנו תג לענוד על היד ושטח מגודר ומגודר להיות בו. כל חריגה מהתחום לוותה בגערות/צעקות/איומים – לא של סדרני המפלגה האמונים על הסדר הטוב (שלא היה – כשברק הגיע התחיל הברדק הקבוע באירועים אלו), אלא של אנשי האבטחה, כולל איומים לסלק אותנו מהמקום אם לא נשמע לפקודות כאילו אנחנו חיילים שלהם.

אני לרגע לא מטיל ספק בחשיבות הבדיקה. אין עוררין, בוודאי בישראל של אחרי 4.11.95 על ביטחונו של שר ורמטכ"ל לשעבר, אלמלא עובדה אחת פשוטה. רק את העיתונאים בדקו. בעוד אותנו מפשיטים כמעט עד התחתונים, נכנסו ויצאו מן הקלפי עשרות מתפקדי מפלגת העבודה (ויכול להיות שסתם עוברי אורח), שלא היו צריכים להציג דבר מלבד תעודת זהות ופנקס מפלגה. לא להציג חלילה לאנשי השב"כ, אלו התעלמו מהם לחלוטין, להציג לחברי ועדת הקלפי – כדי להצביע. חשוב להשפיע. יתרה מזאת, אפילו כשכבוד שר הביטחון הופיע מחויך כולו, עדיין תשומת הלב של המאבטחים הייתה מופנית רק אל העיתונאים, בעוד מצביעים מן המניין ועובדים אחרים בבניין באים ויוצאים כאוות נפשם. בקיצור, אם  חשקה נפשו של מישהו להתנקש חלילה בשר הביטחון של מדינת ישראל – הוא לא היה צריך לעשות הרבה – רק לא להיות עיתונאי.

ben

לסיפור המצחיק/עצוב הזה יש קשר ישיר בעיני לפרשת האסיר X, בן זייגר – הבחירה של המערכת הביטחונית לעשות את מה שקל ופשוט , את מה שלכאורה נמצא תחת היד – תחת שליטה, אבל רק לכאורה. חוסר היכולת להבין שהמציאות השתנתה, ובמיוחד בכל מה שקשור לזרימת המידע ולתקשורת. כשברק בא להצביע הם בדקו את מי שקל היה לבדוק, מי שהודה שהוא עיתונאי. את מי שנעמד מרצונו או מחוסר ברירה מתחת לפנס כי לא רצה לאבד את תעודת העיתונאי. אם רצה לפרסם על ההצבעה של ברק בלוג – יכול היה לבחור בכל זווית, פשוטו כמשמעו, כמעט יכול היה לשבת לברק על האוזן.

גם את ניסיון החיסול של משעל אסרו בתחילה על כלי התקשורת בארץ לפרסם. שבוע שלם העולם כולו, במיוחד העולם הערבי, סיפר בפרטי פרטים על המקרה, ובארץ – שתיקה. בת יענה. אם אצלנו לא מדברים על זה אז הכול בסדר. לא קרה כלום. אבל מאז משעל עבר זמן. הרבה מאד זמן במונחים של עולם המידע. בלוגים, פייסבוק, טוויטר, אינטרט ועדיין התחושה היא שמי שמקבל החלטות עובד עם יוני דואר. איך לעזאזל חשב מישהו שאפשר להשתיק סיפור שמתפרסם באוסטרליה, ולא באיזה בלוג אוסטרלי נידח של קונספירטור הזוי אלא בכלי תקשורת רציני ומכובד. מי לעזאזל חשב להפעיל את ועדת העורכים האנאכרוניסטית ושהעניין יעבור בשתיקה?, מי לכל הרוחות ביקש למחוק את הפרוטוקולים של הכנסת אחרי שדברי הח"כים שודרו בשידור ישיר? מי לעזאזל???? התוצאה הייתה 24 שעות מבישות שבהן כלי התקשורת הרשמיים נאלצים לשתוק, כשמסביב כולם מדברים. למה – כי קל להשתיק אותם, ואם משתיקים אותם, אז אצלנו למעלה חושבים ששום דבר לא קרה. בת יענה.

ברבות ממדינות העולם החופשי שמירת סודות מדינה מתבצעת תרתי משמע – שמירת הסוד. האנשים האמונים על הפעילות החשאית צריכים גם לשמור עליה חשאית, ואם סוד דלף אין (כמעט) דרך לעצור זאת. במדינת ישראל יש צנזורה. מצב ביטחוני רגיש, מדינה קטנה בה כולם מכירים את כולם, היום אתה עיתונאי ומחר משרת במילואים – קשה יותר לשמור סודות – אז יש צנזורה, וכל עוד היא עושה את מלאכתה בשום שכל, בשיקול דעת ותוך הבנת צרכי הביטחון מחד ומחופש המידע מאידך – הרי זה הגיוני. אבל אנא – תסתפקו בזה. שמירה קפדנית על הסודות וצנזורה סבירה. אל תנסו לסגור את הברז הרבה אחרי השיטפון. בלי ועדות עורכים, בלי צינזור מטופש של מה שרץ בכל פינה באינטרנט, והאמת – לא צריך להסתכל רחוק כדי לחפש דוגמה. אפשר להסתכל במראה. כאשר תוקפים בסוריה (לכאורה, לפי פרסומים זרים כמובן), ולא רוצים לומר שום דבר – השילוב של צנזורה סבירה ושמירה על הפה עובדים נהדר.

ועוד דבר –  כל דבר (כמעט) מתגלה בסופו של דבר, במיוחד כשמדובר בגורלות בני אדם. קצת היערכות, קצת מחשבה וגם זה יכול להיעשות בתבונה ובלי פגיעה משמעותית בביטחון המדינה. ניסיונות ההסתרה המגוחכים מושכים הרבה יותר תשומת לב וגורמים הרבה יותר נזק, וחבל.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s