אבירי ממלכת ירושלים

בשבועיים האחרונים נהנתי להתקיל אנשים בחידה: איפה יש בישראל קרבות אבירים? יותר נכון, איפה הגיוני שיהיו קרבות אבירים? התשובות שבדרך כלל קיבלתי: אולמות הצלבנים בעכו, ירושלים, מבצר אנטיפטרוס, קיסריה… "בדיוק" הייתי משיב בחיוך, "בפתח תקווה!".
כבודה של אם המושבות במקומו, אבל העיר המנומנמת הזאת, ועל אחת כמה וכמה אזור התעשייה המג'ויף שלה, הם לא בדיוק האתרים האידיאליים לקרבות מהסוג הזה, בוודאי לא כשהדמיון מתחיל להשתולל כששומעים קרבות אבירים. הלא כל אגדות ילדותנו מלאות בלוחמים האמיצים בשריון. מייד חושבים על טירה מפוארת, נסיכה במצוקה, אביר על סוס עם רומח וחרב…. אפילו לדון קישוט השלומיאל יש קסם אבירי רומנטי, שלא לדבר על משחקי הכס שגרמו למושג אבירים לקרום עור וגידים לנגד עינינו, אז מה לכל זה ולפתח תקווה? ובכן, החידה/בדיחה על האבירים בפתח תקווה נכונה ואמיתית לחלוטין, ועדיין עושה עוול לאבירים שבהם עסקינן, כיוון שחוץ מהלוקיישן – מדובר באבירים מכף רגל ועד ראש.

הם באמת נראים כמו אבירים. הם לבושים בשריון, קסדה, חרב ומגן – הכול מעשה ידם. הם מחשלים את החרבות ותופרים את הבגדים באותן שיטות עתיקות שהיו נהוגות פעם. הם לא מסתפקים בתחתונים ארוכים מפשתן, אלא שוזרים בעצמם את חוטי הפשתן. הם לא ירתכו את חיבורי הפלדה אלא מחשלים אותה בעזרת אש, מפוח ופחמים. עבודה קשה. הרבה זמן והרבה זיעה. הכול חייב להיות בדיוק כמו אז.
והקרבות עצמם – פחד אפילו לעמוד ליד. לא מדובר במשחק, הצגה, קרב לדוגמה שבו "מסמנים" את החבטות. במילים פשוטות – הם מפוצצים האחד את השני. החרב אינה חדה ומקפידים על שריון מלא, וכל תזוזה של השריון מפסיקה את הקרב, אבל בשאר הזמן…. נפצעים ופוצעים. שוברים ידיים, רגליים צלעות. לפעמים העוצמה של המכה היא כל כך חזקה עד שגם השריון לא עוזר. באליפות העולם האחרונה הם סיפרו לי, נשלחו שישה מתחרים לבית החולים.

קרב אבירים

קרב אבירים


האבירים הישראלים ייצגו לפני קצת פחות משנה את ישראל באליפות העולם לסייף היסטורי (השם הרשמי של קרבות האבירים) וזכו במפתיע במקום השמיני. לדעתי, האליפות הזאת מסמלת הרבה – כי מלבד הטקסיות, והבגדים, הקסדה, והשריון, מדובר כאן על סיפור של זהות.
הם לא חוזרים סתם בזמן, או מנסים לחקות אבירים אלמונים. הם משחזרים את "ממלכת ירושלים", הממלכה שהקימו הצלבנים בארץ ישראל אחרי מסעות הצלב. פעם בשנה הם יוצאים למסע של שלושה ימים במשעולי הגליל, לשחזור מדויק של קרב קרני חיטין. חלקם בדמות צבאו של ארנו דה שטליון הצלבני, החלק האחר מגלם את כוחותיו של צלאח א-דין. הם בונים מחדש את ממלכת ירושלים, ולא אבירים מהמאה ה-14 או ממקומות אחרים באירופה, כי הממלכה הזו התקיימה כאן, בארץ ישראל, היא ההיסטוריה המקומית שלנו, גם אם הדת אחרת.
אבל כשהצלבנים והממלוכים נסעו לאליפות העולם, "ממלכת ירושלים" הצלבנית קיבלה משמעות אחרת – הם לבשו שריון עם מגן דוד על הזרוע, ובטקס הפתיחה חלקם עמד עם הכומתות הצבאיות ושר התקווה. על אדמת פולין, הם סיפרו לי בגאווה שבהתחלה הסתכלו עליהם כעל "יהודונים" וחשבו שלא יוכלו להילחם, והם, חדורי פטריוטיות, הביסו נבחרת אחרי נבחרת, והרימו את נס ישראל בגאון.
ולמרות הכול – השפה השלטת היא רוסית. לאבירים שלנו קוראים ייבגני, ואולג וגנאדי. הם גם מסבירים בחצי חיוך שהם ישמחו אם ישראלים ותיקים יצטרפו, אבל באותה נשימה ממשיכים שזה ספורט "רוסי". שהלחימה היא בדם של הרוסים, שהישראלים לא יודעים להיפצע ולהמשיך, מפונקים מדי, שהזירה היא כמו החיים שלהם כעולים חדשים – חייבים לדעת לספוג ולהמשיך בכל מחיר.

אז מה יש לנו באותה חצר אחורית מוזנחת וסוריאליסטית באזור התעשייה של פתח תקווה – עולים חדשים בשריון כבד שלא בהכרח נועד לחום המזרח תיכוני, פטריוטים וחדורי אמונה שמנסים להשתלב במציאות הקיימת וגם לשמר את העולם שלהם. המשפט האחרון מתאר את אבירי ממלכת ירושלים. תחליטו לבד של איזו תקופה.

הכתבה תשודר הערב ביומן, ב- 19:52. HD בערוץ 511.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s