חמש עשרה הדקות הכי ארוכות בחיים שלי

יצאנו רק לרגע מחדר העריכה בירושלים, קצת להתאוורר. כל היום היינו טליה העורכת ואני קבורים שם. כתבה מצחיקה, המון חיוכים והומור. הפלאפון רוטט. עוד הודעה ב- whatsapp. כבר אין ביפר, רק whatsapp, והטלפון כל היום רוטט. שום דבר מיוחד, עוד זריקת אבנים, עוד תאונת דרכים. שגרה.
17:25 – הטלפון רוטט: "כפר הס שבשרון – מתבצעת החייאה על ילד שנדרס". דקה אח"כ עוד הודעה: "בן 3". ההודעה כואבת, דוקרת, חותכת אותי. אלעד בן שלוש. הוא בערך היחיד בגילו שמשוטט על אופניים. פתאום אתה מבין ש"זיעה קרה" זה לא מושג. אני מרגיש אותה מבצבצת על העורף. היד רועדת. אני מחייג מייד לנייד של נעמי. אין תשובה. מחייג הביתה. אין תשובה. מחייג להורים שלי שגרים גם הם במושב. אין תשובה. אני מתיישב על המדרגות. יותר נכון קורס על המדרגות. לוקח נשימה עמוקה. מעולם לא חוויתי פחד כזה.
עוד טלפון לנעמי – כלום. גם בבית. מתקשר לשכן. הוא בעבודה, לא במושב. לפי הקול שלו אין לו מושג מה קרה. אני מגמגם איזה תירוץ עלוב למה התקשרתי ומנתק. גם לו יש ילד בן 3. מתקשר לעוד חבר. שוב אין תשובה. החבר השלישי עונה בניסיון השלישי. גם הוא לא במושב, גם הוא מנסה להבין מה קורה.
אין מלים להרגשה הזאת. לאימה. אני מסתכל על הטלפון, על התמונות של הילדים, ואומר להם "אתם בסדר, נכון שאתם בסדר". גם לתומר אני דואג. הרי כמה פעמים טעו בגיל הילד. אחר כך יש הודעה מתקנת. זו שגרה…
היום זו לא שגרה. הרגעים הכי מפחידים שהיו לי בחיים עוברים מולי. ממש כך. כשההמון תקף אותי בלב קהיר במהפכה במצרים, כשירו עלי בהתקלות בצבא ליד מחסום ארז. זה כלום – אין מה להשוות רק למחשבה שקרה משהו לאלעד או לתומר.
מנסה שוב את נעמי. אין תשובה. מתקשר לחברה – היא עונה. גם לפי הקול שלה היא לא יודעת. שואל בזהירות – (גם לה יש ילד בגיל של תומר), אם היא יודעת איפה נעמי. בקול עליז היא מבשרת לי שנעמי אמרה לה שהיא מתכננת לקחת את הילדים לברכה. טיפה הקלה. אבל רק טיפה. אולי הם שינו תכניות. אולי תומר לא הלך איתם. אולי זו בכלל סתו. היא גדולה, והדיווח טועה. זו ילדה ולא ילד. עוד טלפון להורים שלי. הרי הם תמיד בבית. לא היום. דווקא לא היום. מה עושים?
17:40 בייאושי, כותב ביד רועדת (ושוב, זהו תיאור מצב אמיתי ולא קלישאה ספרותית) ב-whatsapp: "מישהו יכול לקשר אותי עם מישהו בכפר הס. אני גר שם, יש לי ילד בן 3 ואני כרגע בירושלים, ואף אחד לא עונה לי בבית או בניידים. אנא עזרו. סליחה ותודה". הודעה עילגת באמצעי שמיועד להודעות חרום בלבד. בשבילי אין ולא יכול להיות יותר חירום מזה. תוך שניות מגיעים עדכונים. זהו ילד בן 14. רגע אח"כ מישהו מתעקש עדיין שהוא בן 3. שוב הודעה שמדובר בנער ולא בילד. ואז – הודעה נוספת. זה רוכב אופניים. נקבע מוות.
הטלפון מצלצל. נעמי. כולה אושר. הם בברכה וכל כך כיף להם. "את עם כל השלושה?" אני שואל בזהירות, מנסה לשמור על טון סביר. "כן", מגיעה התשובה שכל כך רציתי לשמוע. עכשיו, כשאני מסביר לה למה אני נשמע כל כך מודאג למרות כל מאמצי ההסוואה שלי, הקול באמת בוגד בי והדמעות עולות כשאני מספר לה כמה דאגתי.
הקלה. הקלה לשניות בלבד. ואז ההכרה שילד מהמושב שלי נהרג. עכשיו אני מנסה להבין מי מהחברים של הבת שלי איבד את חייו כל כך מוקדם. כל מי שהשארתי לו הודעה חוזר אלי, ומהר מאד התמונה מובנת לי. וגם הכאב. עידו צוק, ילד מקסים בן 11, תלמיד כיתה ו' שנסע למגרש טניס. אני חושב על אבא שלו, ארנון, שגדלנו יחד במושב, ומבין שכל מה שהיה אצלי סימן שאלה ענק וכואב שחפר בי מבפנים במשך 15 דקות, הופך אצלו בן רגע למציאות, לסיוט אימים שלא יגמר לעולם. כשהחברים סביבי בירושלים נושמים לרווחה, אפילו שמחים בשבילי, אני לא מסוגל. בשבילם, הטרגדיה הזאת התרחקה מהם. בשבילי, היא עדיין קרובה מאד.
כשאתה גדל במושב אתה חי בתחושה מוגנת יותר. כאן זה לא יקרה, אתה אומר לעצמך. אחת לעשר שנים בערך ההנחה הזאת מתנפצת לנו בפנים. ואז? מה עושים? נארוז את הילדים בבית? לא ניתן להם לצאת, לנסוע על אופניים במושב?. הרי אם נחשוב כל פעם שהם עוברים את סף הדלת על התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות, מעולם לא ניתן להם לעשות כלום. זה לא היום לחפש תשובות. אין לי.
הטלפון שוב רוטט. עוד תאונת דרכים. במקום אחר. שוב חלק מהשגרה. היום השגרה הזאת נגעה בי קרוב, קרוב מדי.
לא הייתה ולו מילה אחת מקורית בטור הזה. הכל קלישאות. גם המסקנה בנאלית – כשזה קורה לך, לאנשים שאתה מכיר ואוהב, הכול נראה אחרת. שגרתי ובנאלי, ובכל זאת – היה חייב להיאמר.

מיכל וארנון היקרים, אנו כואבים איתכם ומשתתפים באבלכם על האסון הנורא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s