ילד עם אבן – מנפלאות השטחים

התמונה הזאת, של ילד בן חמש, מוקף בחיילים עם נשק שרוצים להעלות אותו לג'יפ, והוא צורח, בוכה, מתפתל. ילד בן חמש. רק חמש.

הילד ואביו מובלים למחסום. (צילום: בצלם)

הילד ואביו מובלים למחסום.
(צילום: בצלם)

נתחיל בפלש בק – הכפר בית חנון, צפון רצועת עזה, סוף 1993. אנחנו בפעילות במקום. היה מידע מודיעיני שבלילה אמורים כמה חמושים להגיע לכפר. החליטו להוציא שלושה צוותים שיעשו מארבים. שני צוותים של מילואימניקים של השייטת או שלדג (אני כבר לא כל כך זוכר, בכל אופן – 20 שנה), וצוות אחד שלנו. צוות רביעי – של שלושה מילואימניקים של המובחרים ואנוכי (הייתי אז קצין, כבר סגן), התמקמנו על מגדל המים הגבוה שבלב הכפר. היינו אמורים לכוום את הצוותים הקרקעיים באמצעות מכשירי ראיית לילה משוכללים. עלינו בחשאי, עוד לפני חשיכה, שלא ידעו שאנחנו שם.
זה היה לילה ארוך. הרבה אירועים – אף אחד מהם לא באמת חשוב. זיהינו המון כלבים משוטטים, חתולים, פועלים שחזרו מאוחר מהעבודה בישראל ויצאו אליה שוב כעבור שעות מועטות, בשלוש לפנות בוקר. פועלים בדרך לעבודה, חקלאים שברגעים הראשונים טעינו לחשוב שכלי המלאכה שבידיהם הם נשק – בקיצור – הכול חוץ ממבוקשים חמושים. לילה ארוך ללא שינה. מנפלאות השטחים.
עם אור ראשון הגיעו הכוחות לאסוף אותנו. ירדנו מהמגדל ועשינו את דרכינו אל המוצב שהיה בכניסה לכפר, על ציר תנצ'ר המפורסם שכל בוגר עזה מכיר. הלכנו שיירה ארוכה של סדירים ומילואימניקים שעברו שעות ארוכות בלי לעצום את העיניים ובלי לקבל את מבוקשם. טור מזדחל בעצלתיים. מסביבנו, גם כן בעצלתיים, התחיל הכפר המנומנם להתעורר. שם קול של טרקטור מניע, פה קולות אמהות וילדים. אני הלכתי במרכז הכוח, קשקשתי עם קצין מילואים נחמד, המשכנו את השיחות האינסופיות מהמגדל. קצין אחר מהפלוגה שלי סגר את הטור.
בשלב מסוים עברנו שני ילדים קטנים. לא זוכר בדיוק בני כמה הם היו. שבע? אולי שמונה? לא מעבר. כשעברנו אותם והתרחקנו מהם כארבעים או חמישים מטרים, עשה אחד הילדים את מה שכל ילד בעזה עשה באותם ימים. התכופף, הרים אבן וזרק לעברנו. האמת – התיאור שתיארתי עכשיו הוא דרמטי פי כמה וכמה מכפי שבאמת התרחש. הילדון הרים חצץ בקוטר 1/2 סנטימטר וזרק אותו בקשת איטית בקושי עשרה מטרים לכיווננו. אף אחד לא התרשם מהפגנת המחאה. גם הילד עצמו היה די נבוך.
המשכנו ללכת. להשתרך, יותר מדויק. ואז, במזל, ממש מזל, העפתי שוב מבט אחורה לעבר הילדים. מצאתי את הקצין השני מהפלוגה שלי עומד עם שני רימוני הלם מוכנים ביד, אחד כבר עם הנצרה כמעט שלופה לגמרי, לזרוק לעבר הילדים. מנפלאות השטחים. "מה אתה עושה?" נזעקתי. "זריקת אבנים" הוא אמר, " הפקודות מחייבות להגיב". "השתגעת???" צעקתי, "אתה רוצה בכוח להעיר את כל הכפר עלינו?, וחוץ מזה – זה ילד!!!!!!". הייתי בכיר יותר. הרימונים הוחזרו לאפוד בפקודה. האירוע הסתיים עוד לפני שהתחיל, וללא נפגעים. אולי חוץ המילואימניקים שהיו בהלם. הם, חלקם הורים לילדים, הבינו את האבסורד. לחבר'ה שלי, הסדירים, הטיעון "המבצעי", שאין טעם לעורר עלינו כפר שלם על הבוקר, נראה יותר הגיוני מן המוסרי. מנפלאות השטחים.
מאז חשבתי הרבה על המקרה הזה. אותו קצין לא היה טיפש. הוא פשוט התקהה. השהות הממושכת בשטחים גרמה לו לאבד את שיקול הדעת הכל כך פשוט ואנושי. את ההבנה שילד הוא קודם כל ילד – עוד לפני שהוא יהודי, ערבי או אינדונזי, ומגיע לו לקבל יחס של ילד. היום כשראיתי את התמונות מחברון, נזכרתי מייד באותו מקרה. עמדו שם חבורה של חיילים קהים, אטומים, שלא הבינו שהם עומדים מול ילד. מנפלאות השטחים.
אבל לא מדובר רק בקהות. נכנס פה גם האלמנט הגזעני. אף אחד לא יעלה ילד בן 5 בתל אביב לניידת. גם את הילדים היהודים בני החמש מחברון לא מעלים לניידת, ובצדק, למרות שמי כמוני מכיר מה הם מעוללים. זה ילד ערבי. וכשמדובר בילד ערבי, קל יותר לאבד צלם אנוש. עשרים שנה ודבר לא השתנה. מנפלאות השטחים.
הפלסטינים ממש לא נקיים בכל הסיפור הזה. ההיפך. אותו "אינסטינקט" של כל ילד, חייל=אבן הוא לא רק יציר הכיבוש אלא גם תוצר של מערכת אינדוקטרינציה משומנת היטב שמטפטפת את ארס השנאה. את האלימות ברחוב הפלסטיני אסור לקבל כמובנת מאליה, אבל לי אכפת קודם כל מעניי עירי, ובמקרה הזה, חיילי עיירי, שהיו מאד עניים. עניים במוסר, באנושיות. בהבנה הכל בסיסית שילד הוא ילד. בן 5. ולא משנה ערבי יהודי או אינדונזי. את זה איבדנו. מנפלאות השטחים.

ועוד שתי הערות קטנות:
1. מבט קצר על הטוקבקים מראה עד כמה אנחנו בבעיה רצינית.
2. ארגון בצלם – חשיפה יפה, אבל כבדו את הילד ואת החוק וטשטשו את פניו של הילד בקטעי הוידיאו.
עדכון: מבצלם נמסר כי הם ביקשו את רשות ההורים לפני שפרסמו את תמונת הילד. זה כמובן תואם את החוק, אך עדיין – מכיוון שילד הוא רק ילד, אני חושב שהיה נכון לטשטש את פניו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s