אקדח = רצח ?

השבוע זה קרה. שוב קרה. אדם לקח אקדח שהיה ברשותו, הלך וירה למוות בשני אנשים. סתם ירה. סתם הרג. סתם מתו. מתו כי היה לו אקדח?

228

זו כתבה שרציתי לעשות כבר מזמן. יצא לי להיות בכמה מטווחים, לראות את מה שמכונה "מטווח לחידוש רשיון", המטווחים שבעלי נשק מחויבים לעשות אחת לשלוש שנים. 50 כדורים בכל פעם. בפעם האחרונה שראיתי מטווח כזה, חזרתי הביתה ואמרתי לנעמי – חייבים פעם לעמוד עם מצלמה ולצלם את האנשים שבאים. זו חוויה אנתרופולוגית. שתי תמונות אני זוכר במיוחד מאותו מטווח: הראשונה – הבחור הכל כך ישראלי ש"הוא יודע הכול", לא צריך להסביר לו – וכמעט הרג את המדריך ואת כל מי שהיה בסביבה. השניה – בצד עמדה מתנחלת. אישה דתיה קטנה וענוגה, שבעלה החליט שהיא חייבת נשק. הבעל ומדריך ירי גדל מידות עמדו לידה וניסו ללמד אותה לירות באקדח ששקל כמעט כמוה, והיא ביד רועדת ניסתה למלא אחר ההוראות. הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו הוא שאם חס וחלילה האשה החביבה הזאת תיקלע למצב שאקדח נדרש בו – הרי שהסכנה הכי גדולה שיקחו לה אותו וישתמשו בו נגדה, כי לתפעל אותו היא לא תצליח.

הרעיון שלי היה לעמוד עם צוות צילום ולהמתין לאנשים שבאים לחדש רשיון, לשאול אותם למה יש להם אקדח, למה הם צריכים אותו, ומה הם חושבים על רמת המיומנות של עצמם. עכשיו, כשפעם בשלושה שבועות יש רצח ומכל עבר נשמעות קריאות לצמצום מספר האוחזים בנשק, הרעיון גם הפך אקטואלי. הקושי הגדול היה למצוא מטווח שיסכים שנשהה בו, ועל כך מגיעה התודה והברכה למטווח העירוני בכפר סבא, למיכה הולנדר הבעלים וליואב סלומון המנכ"ל שפתחו בפנינו את הדלתות מתוך הכרה שאין מה להסתיר את המציאות, ושהם יכולים להתגאות, ובצדק, במקצועיות שבה הם מנהלים את המקום. התוצאה בעיני הייתה מרתקת. פסיפס של אנשים ודעות.

פגשתי חקלאי שהסביר בהגיון רב שכשיוצאים לרסס בשתיים בלילה סמוך לקו הירוק כדאי שיהיה נשק. תושבי שטחים שזקוקים לו להגנתם, מורי של"ח שאחד מהם תיאר יפה את המצב: "אני פצפיסט, אבל כל פעם שאני לוקח את האקדח לטיול אני חוסך לתלמידים 600 ש"ח למאבטח". פגשתי גם אדם מבוגר שלא כל כך שלט בנשק, אבל הסביר לי ש"ראית כמה בני דודים מסתובבים כאן", והמשיך שיש הרבה פריצות ברעננה, והאקדח (בכספת!) מעניק לו תחושת ביטחון. דיברתי עם אחד שלא מבין למה יש לו אקדח, כלומר פעם הוא עבד בשטחים, אבל מאז עבר זמן, וכל פעם הוא חושב להחזיר את האקדח אבל איכשהו הצעצוע הקטלני בסוף נשאר. ועוד אחד שסתם נהנה לירות, ואיש מבוגר שהסביר במטווח שהוא לא רואה היטב את המטרה, דיברתי…עם המון – נשאיר גם משהו לכתבה. רק נספר על ראובן, אבל לפני זה כמה עובדות שאני לא בטוח שרבים מכירים:

1. לא פשוט לקבל אקדח בישראל. אנחנו לא ארצות הברית שאתה מבקש במכולת קולה סנדביץ' ו- M-16. מאידך, השיקול העיקרי לקבלת אקדח הוא מקום המגורים או העבודה. שום קורס לא נדרש, שום הכשרה משמעותית – NOTHING!!!!! ואקדח הוא כלי מסוכן. לא רק כי הוא יורה, אלא כי נדרשת רמת מיומנות גבוהה כדי להשתמש בו נכון. אם אין את רמת המיומנות הזאת, הרי שהאקדח מסוכן ליורה ולסובבים אותו לא פחות ואולי יותר מאשר לתוקף הפוטנציאלי.

2. לא קל להוציא רשיון, אבל מהרגע שיש לך אקדח -כל מה שאתה נדרש הוא למטווח רענון פעם בשלוש שנים של חמישים כדורים. בעברית פשוטה – זו בדיחה. אקדח, כאמור, דורש מיומנות, וככה לא משיגים מיומנות. יתרה מזאת, אם אנשים יצטרכו כדי לשמר את הרשיון להתאמן יותר, זה יאפשר סינון יותר טוב של בעלי הנשק. גם כי חלקם יתייאשו ויוותרו על האקדח במקום להגיע פעם בשנה או 8 חודשים להתאמן, וגם כי המגע עם המדריכים מאפשר סינון יותר טוב. רואים יותר מי האיש, מה רמת המיומנות שלו, מי הוא. זה לא פתרון קסם אבל עוד מקדם של בטיחות.

3. צריך להפריד בין בעלי הרשיון הפרטי לבעלי "נשק ארגוני", במילים אחרות – המאבטחים. אותם אנשים שאנחנו פוגשים בכניסה לקניון או יושבים בפתח מוסדות חינוך. זו עבודה עם משכורת מינימום, ובהתאם, אלו האנשים שמגיעים אליה ומביאים איתם לא פעם בעיות אישיות קשות. ועדיין – קל לתקוף היום את בעלי האקדחים על רקע כל מקרי הרצח האחרונים, במידה רבה של צדק, אבל בל נשכח שמדובר במטוטלת. כשהיו הרבה פיגועים בארץ, רצו לראות אנשים חמושים ברחובות, הדרישה הייתה לעוד מאבטחים, לעוד אנשים חמושים ברחוב.

נחזור לראובן. השיחה איתו התחילה באקראי, כמו עם כל מרואייני הכתבה הזאת. הוא כבר היה אחרי הירי, ואטינגר, הסאונדמן קשקש אתו ולחש לי שלא רק ראובן מחזיק בנשק, אלא גם אשתו. נגשתי, שאלתי אם יסכים להתראיין. הסכים. כששאלתי על אשתו, והוספתי בחצי חיוך עם לאור מקרי הרצח האחרונים הם לא חוששים שאצלם זה יתפתח לקרב יריות, הוא לפתע הרצין. אצלו אמר, הנושאים הללו הם לא בדיחה. אבא שלו הרג את אמא שלו ביריות אקדח, והמשיך לספר על המקרה, ולמה זה קרה, ואיך הוא נושא אקדח היום, ומה חשב כשקנה אותו והאם הוא לא חושש שדבר כזה עלול לקרות גם לו. השורה התחתונה שלו הייתה ברורה: זה לא האקדח שהורג, זה הבן אדם.

אקדח הוא כלי שנועד להרוג. להחזיק אקדח לא אמור להיות דבר מובן מאליו. בדרך כלל, מדברים על הנושא הזה בשחור ולבן. המציאות, כמו תמיד, מורכבת וצבועה באפור. ניסיתי להראות את האפור.

הכתבה תשודר הערב ביומן, 19:52 בערוץ 1, HD בערוץ 511.

  1. אתה צודק בחלק מהדברים אך לצערי טועה באחרים.
    אתה צודק שאקדח הוא כלי קטלני ושצריך מיומנות גבוהה להשתמש בו.
    אתה צודק שמטווח פעם ב-3 שנים הוא בדיחה.
    אתה צודק שיש לערוך הפרדה בין נשק "פרטי" ל"ארגוני".
    אתה טועה בטענתך שאפשר להוציא רישיון ללא קורס, חייבים לעבור קורס ולהביא אישור של המטווח לכך.
    אתה טועה בכך שהדרישה למאבטחים רבים הביאה למיקרי הרצח המדוברים. מה שאחראי לכך זה הרמה האנושית הנמוכה של אלה שנבחרים לעבוד כשומרים חמושים. ראה לדוגמה את מאבטחי רשות שדות התעופה, תעשייה אווירית, תע"ש וכד', למה אצלם אתה לא שומע על מיקרים כאלה?
    להזכירך, יש כרגע בישראל 150,000 חיילים חמושים, 28,000 שוטרים חמושים ועוד אלפים נוספים של אנשי כוחות הביטחון שאף אחד לא חושש שמי מהם יפתח במסע רצח. מדוע אם כן חוששים מהם כאשר מי מהם רוצה בנשק פרטי?

    ליאור נדיבי, רפ"ק לשעבר
    מזכיר העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל

  2. מחזק את הנאמר בתגובתו של ליאור נדיבי, עם דגש על הטעות בטענה שלא נדרשת כל הכשרה.
    זו טענה לא רק שגויה עובדתית, אלא גם כזו שפוגעת בציבור מחזיקי הנשק ברישיון,
    במה תקשורתית לטענה הזו מטה את דעת הקהל עוד יותר לרעת הציבור הנ״ל ואינה מאפשרת דיון רציני על התועלת שיכול להביא אוחז נשק ברישיון במקרה הצורך (הרי הוא לא עבר שום הכשרה אז הוא מסוכן מעצם היותו מחזיק נשק..)
    כל אזרח המבקש לקבל רישיון נשק נדרש להכשרה בסיסית מעשית ותאורטית בה הוא חייב להציג יכולת לתפעל את הנשק בבטיחות ומיומנות וכן הבנה של המשמעויות (המשפטיות והאישיות) הקשורות בהחזקת נשק. מיותר לציין שמאבטחים עוברים קורסים ברמות שונות של בין 9 שעות ל- 30 יום בטרם קבלת הרישיון.
    וכמו שכתבת, צריך להפריד בין בעלי הנשק הפרטי לבין הנשק הארגוני, לגבי האחרונים חשוב להדגיש את הזילות המתמשכת של המעסיקים ומנגנוני הפיקוח במשמעויות הנלוות להחזקת נשק, זילות שבאה לידי ביטוי בעיקר באיכות סינון העובדים וברצון למקסם רווחים (אינטרס ראוי של כל עסק למטרות רווח) על חשבון האיכות הזו.
    המדינה הפריטה את האחריות לביטחון האזרחים וכעת מתמודדת עם בעיות קשות שנוצרו כתוצאה מהפרטה זו ולכן הפתרון צריך להיות (בחלקו) החזרת האחריות לביטחון האזרחים לידי הגופים הרשמיים שאמונים על כך ובראשם משטרת ישראל וכן אל האזרחים עצמם.

    שחר ינאי

    • אני בעל חברת אבטחה כל הדיבורים על איסוף נשק ממאבטחים בגמר יום העבודה וחלוקת האקדחים בתחילת העבודה יגרום ליותר פצועים והרוגים עקב תאונות במעבר הנשק מיד ליד וחוץ מזה זה לא בר ביצוע לאסוף ולחלק — לכן לדעתי צריך 1. לעסות מיפוי במקומות שלא צריך נשק אז לא יהיה נשק 2. להעלות את רף הקריטריונים למאבטחים וכמובן שעם השינוי בקריטריונים להעלות את שכר המאבטחים משמעותית ע"מ לגייס חומר איכותי ברמה גבוהה כמו שאמר אחד המגיבים לכתבה .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s