תולדות העיוות

הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, אבל בפטנט הזה אין סיבה להיות גאים במיוחד. בעולם הרחב בתי הספר מתחלקים לשתי קטגוריות: פרטי וציבורי. ציבורי – המדינה ממנת את כל הלימודים וקובעת את התכנים. פרטי – לא מקבל שקל/דולר/שילינג מהמדינה ומחליט לבד על התכנים. פשוט. אצלנו, העניין מסובך הרבה יותר, כפי שניתן לראות בכתבה (ששודרה ביומן 23.87.13). לא יכולתי, מפאת קוצר היריעה, לתהליך שהביא אותנו למצב האבסורדי הזה.

בישראל יש בתי ספר המוגדרים "רשמי שאינו מוכר". המשמעות – מקבלים מימון של 65% – 75% מהתקציב ומלמדים מה שהם רוצים. מה המקור לעיוות? – החרדים, שלא רצו לקבל את תכני המדינה אבל שמחו לקבל מימון. כך נוצר התקדים המחשבתי במשרד החינוך שייתכנו בתי ספר שמקבלים כסף אבל לא תכנית לימודים.

מאוחר יותר, בשנות ה- 90 עלה המושג "בתי ספר ייחודיים" – מוסדות חינוך ממלכתיים שמקבלים 100% מהמדינה, ובנוסף גובים כספים מההורים הרבה מעבר ל"תשלומי ההורים" המקובלים, מקימים עמותות, מגייסים כספים ומוסיפים תכנים משלהם לתכנית הלימודים. שוב, הרעיון במקור חובש כיפה. בתי ספר ממלכתיים דתיים ביקשו להגביר לימודי יהדות, להפריד בנים ובנות – ולזה דרוש כסף. ביקשו וקיבלו אישור לגבות תשלומים מההורים. למה? שאלה מצוינת. יכול להיות שזה היה בקואליציה הנכונה, יכול להיות בגלל הנטייה אצלנו להתבטל בפני הדת ודתיים, יכול להיות שסתם לא חשבו על ההשלכות לטווח רחוק.

עבר זמן. הורים בחינוך החילוני ראו כיצד בחינוך החרדי מקבלים תקציבים, כיצד בממלכתי דתי מקבלים תקציבים, ורק הם – גורנישט. דרשו גם הם, וקיבלו את ההיתר. עכשיו כל אחד רוצה להיות ייחודי – אנטרופוסופי, דו-לשוני, טבע, פלורליסטי – כל אחד והייחודיות שלו. 100% תקציב
+ תשלומי הורים נכבדים. לא מדובר בתשלומי ההורים ה"סטנדרטיים" (בעיה בפני עצמה), אלא בסכומים גבוהים פי כמה. הגדילו לעשות כמה מבתי הספר המובילים שעברו לזרם "המוכר שאינו רשמי" – מקבלים קצת פחות מהמדינה, גובים הרבה יותר מההורים ומעניקים לילד עולם ומלואו. כך – הריאלי בחיפה, ה"לידיה", בירושלים, הכפר הירוק – שנת לימוד בכמה מספינות הדגל של החינוך הממלכתי בישראל עולה עשרות אלפי שקלים להורים ששולחים את ילדיהם לשם. אצל החילונים משחקים בגדול. כבר לא מדובר בעוד כמה גרושים בשביל תוספת שעות גמרא. מדובר באוכלוסיה בעלת אמצעים שהבינה את הפטנט ושכללה אותו. מקימים עמותה, מגייסים כספים, ויאללה – כיתות קטנות, טיפול פרטני, ערכים – כמו שצריך להראות בית ספר.

קל לצקצק ולבטל את בתי הספר הללו בשם השוויון, וברמה העקרונית – מי שיוצא נגדם אכן צודק בטענה שמדובר בבתי ספר שמגבירים את אי- השוויון בחינוך. מצד שני, התחושה היא ששוויון בימינו פירושו לקחת את בית הספר הכי גרוע באופקים ולתת לכולם מה שיש בו, בשם השוויון. הורה, בסופו של דבר רוצה לתת את המקסימום לילדיו.

מה עושה כיום משרד החינוך? ראשית שר החינוך פירון מנסה לצמצם את התופעה של קבלת כספים מהמדינה ללא התערבות המדינה בתכני הלימוד, כלומר – אין תקציב למי שלא מלמד "מקצועות ליבה" (להלן – חרדים). לגבי בתי הספר הייחודיים – מסתמן שהכיוון יהיה להגביל את הסכומים שהם יכולים לגבות, והעיקר – לצמצם לצמצם את תכני הלימוד כך שכל בית ספר יוכל לקבוע את "הייחודיות" שלו בעצמו. כאן אני חלוק עם השר. הכיוון צריך להיות חזרה לממלכתיות. ממלכתי, ממלכתי-דתי ואיכותי!!!! מי שרוצה אנטרופוסופי, דו-לשוני, טבע, תורה, גמרא – שישלם. לבד והכול, כמו בעולם הגדול. אסור לתקן עיוות בעיוות אחר. יש כיום יותר מדי זרמים בחינוך, כל אחד מנסה למשוך לצד שלו – זה לא נגמר לעולם. אל תצמצם תכנים, אל תיתן לכל "אזור" או "קבוצה" את שלה. זה אולי נשמע נחמד ופלורליסטי, אבל בדיוק כך הגענו למצב הזה. בכדורסל קוראים לזה – לחזור ליסודות. זה תמיד מנצח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s