עברו את הגבול

מה לישראלי בסוריה? למה לבעל דרכון ישראלי לנסות ולהצטרף אל המורדים, שחושדים בו מעצם היותו ישראלי, ומייד עם שובו לארץ להיעצר בידי כוחות הביטחון על שיתוף פעולה עם ארגון אנטי ישראלי. לא פשוט להיות אזרח ערבי במדינה יהודית, והמקרה הזה מדגים היטב את הדילמה: ערבים ישראלים שנוסעים לסוריה לקחת חלק במלחמת האזרחים שם.
לא קל היה לעשות את הכתבה הזאת. במגזר הערבי לא ששים לדבר על התופעה, וכבר אפשר לדבר על תופעה, אם כי בהחלט מצומצמת – מדובר בכמה עשרות מהערבים אזרחי ישראל שנסעו לסוריה. רובם כדי להצטרף למורדים, מקצתם כדי להגיש סיוע הומניטרי. הרחוב מגנה את התופעה, מתנגד להרפתקנות, מייחס אותה גם קצת לגיל הצעיר, למשובת נעורים, אבל גם חושש: לחייהם של הצעירים שנוסעים אל התופת הסורית וכן ירא מתגובת הממסד הישראלי.
החשש של כוחות הביטחון הישראלים מהתופעה ברור ומובן: "אפגניזציה". צעירים מוסלמים מכל העולם נוהרים למקום שבו יש ריכוז של אידאולוגיה קיצונית, מחנות אימונים, הכשרה והזדמנות לקבל ניסיון מבצעי. כך נולדה אל-קאעידה – ממאבק של המוסלמים כנגד הכובש הסובייטי (ועוד קיבלו סיוע מהאמריקנים בתחילת הדרך), כך קל לגייס אנשים נגד מדינת מוצאם ולראיה – מוחמד מראח, המחבל שביצע את הפיגועים בטולוז, בדרום צרפת וקטל 7 בני אדם, התאמן באפגניסטן, חזר לצרפת ועשה את מה שעשה. יתרה מזאת, גם אדם שכלל אינו מתכוון להרע למדינת מוצאו, יכול לשנות את דעתו, או להיות מגויס לארגון קיצוני בסיטואציה כזו.
זו בדיוק הטענה של כל מי שדיברנו איתם – ישראל ממש לא חלק מהמשוואה הזאת. אין לה קשר למלחמה הזאת. מדובר במאבק פנים מוסלמי, שיעים נגד סונים, שוחרי חופש נגד עריץ, מאמינים נגד כופרים. בנוסף, יש קרבה גיאוגרפית ותרבותית בין הסורים לפלסטינים, קרבה שמתחזקת באמצעות קשרי דם ענפים. ברחוב אחד בטייבה מצאנו כמה משפחות שהאישה הגיעה מסוריה. "הכלה הסורית" הוא לא רק שם של סרט, אלא גם מציאות. התמונות שמגיעות מסוריה קשות. מראות של ילדים טבוחים וכפרים שלמים הרוסים. אלו בני עמם, ערבים. האם יהודים ישבו בשקט כאשר פוגעים ביהודים אחרים?
המקרה של מואיד אגבריה ממושרייפה הוא הכי "קל" לעיכול לאזניים ישראליות-יהודיות כיוון שהוא עונה על הסטראוטיפ המוכר. איסלמיסט קיצוני, חבר התנועה הקיצונית סלפיה-ג'יהאדיה. בעבר, כבר ניסה לנסוע לעיראק, לקחת חלק במלחמת האזרחים שם. נסע לסוריה עם שני חברים מאום אל פאחם, ובערך חודש אחר כך נודע כי נהרג. העלו את תמונת גופתו לאינטרנט, ובני המשפחה זיהו אותו, אבל לא לגמרי בטוחים, או לא רוצים להיות לגמרי בטוחים. אבא שלו זכי, חילוני, מספר על הבן בכאב. קצת לתדהמתי, כאב לו דבר נוסף: "הגיעו לכן עיתונאים מאנגליה, ברזיל, ועוד הרבה מקומות בעולם" אמר לי, "אתם העיתונאים הישראלים הראשונים שמתעניינים בי".
המקרה של חיכמת מסארוה מטייבה מסובך יותר. בינואר שנה שעברה נסע חוסיין, אחיו הקטן של חיכמת שהיה אז בן 18 לסוריה יחד עם חבר. חוץ מטלפון אחד שעשה מלטקיה, לא שמעו ממנו דבר. חיכמת, שהוא לא ילד – בן 28, נסע לחפש אותו. לפי כתב האישום שלו הוא פגש קבוצה חמושה של "צבא החופש" (קבוצה לא קיצונית – המורדים הסורים מורכבים מהרבה קבוצות ותתי קבוצות), וביקש את עזרתם במציאת חוסיין. הוא עבר תחקור לא פשוט על ידם – בכל זאת ישראלי יכול להיות משת"פ, קודם שנעתרו לו. הוא הסתובב איתם 6 ימים. למד לירות בנשק, עזר להקים מחנה, להעביר ציוד, אבל גם סרב לבקשתם לבצע פיגועים. הוא חזר, כאמור, אחרי 6 ימים. מצד אחד – הבחור נסע לארץ אויב, והתאמן עם גוף סורי שבוודאי אינו נמנה על חובבי ציון. מאידך, הם לא היו עוזרים לו, או מבטיחים לעזור לו לחפש את אחיו הקטן אם רק היה מביא להם זר פרחים. מסובך.
גם המקרה של עבד אלתלה מטייבה לא פשוט. עבד למד רוקחות בירדן, שם התחבר עם סטודנטים שנמנים על ה"סלפיה ג'יהאדיה" הקיצונית. לפי כתב האישום נגדו, הוא נסע לסוריה כשבאמתחתו שם של איש קשר מהתנועה הקיצונית, וגם הצליח לחבור אליו. אבל מעבר לזה, לא עשה הרבה. הוא הביא ארגז תרופות (בכל זאת, בן של רוקח), חילק קצת כסף, ובערך ככשמע את ההפגזה הראשונה, לקח את הרגלים וחזר לגבול טורקיה. התקשר לאבא, שיבוא לקחת אותו. בית משפט מחוזי שחרר אותו ממעצר, אבל בג"צ הפך את ההחלטה. מצד אחד, התכוון לחבור לארגון מסוכן, מצד שני – לא עשה זאת באמת. בסוריה הוא שהה פחות מ- 72 שעות. מסובך. מסובך מאד.
ברוב המקרים, ההורים הם אלו שדיווחו לשלטונות הישראלים על היעדרות בנם. פנו אל המדינה שלהם – למשטרה, לחדר המצב של משרד החוץ, בבקשת עזרה, בניסיון למנוע מהצעירים את הנסיעה ההרפתקנית, בניסיון לעצור אותם עוד בטורקיה, לפני הכניסה לסוריה. הם פנו אל המדינה שלהם, וזו עצרה את בניהם מייד עם שובם. מאידך, החשש של המדינה ברור. מספיק שיצליחו לגייס אחד כדי לגרום נזק עצום. התעלמות מהמקרים הללו, ואי יצירת הרתעה יכולה לעודד את התופעה, ולהגדיל את הסיכון שאותו אחד, ואולי יותר, יחזרו לכאן לרגל או לפגע. מסובך. מסובך מאד. מציאות מסובכת של אזרחים ערבים במדינה יהודית.

הכתבה כפי ששודרה ביומן, 11.10.2013:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s