בגלל המלחמה ההיא

ההתחלה של המלחמה הזאת הייתה מגוחכת עד אימה, עם תוצאות טרגיות – וזה בדיוק הסיפור. זו מלחמה מגוחכת, לא הגיונית טרגית וקטלנית. הכול התחיל ביום יפה ובשישה חברי מחתרת סרביים שהחליטו להתנקש ביורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד, או יותר נכון נבחרו כי היו חולי שחפת, מחלה סופנית בימים ההם, ולכן משימת ההתאבדות הזאת הייתה קטנה עליהם.
התכנון שלהם היה מצו'וקמק להפליא, הביצוע אפילו גרוע מזה. השיירה של פרנץ פרדיננד עברה ברחובות סרייבו. הראשון שהיה אמור לירות עליו, מורד למופת, לא עשה זאת כי לא מצא עמדה טובה. השני, זרק מקל דינמיט על השיירה, קפץ לנהר ובלע גלולת ציאניד. רק שהגלולה לא עבדה. שלו אותו מהמים ופוצצו אותו במכות. פרנץ פרדיננד יצא שלם לחלוטין מהפצצה והמשיך ליעדו. בדרך חזרה הנהג שלו טעה בפניה ונכנס לרחוב ללא מוצא. בזמן שהנהג עשה רברס, נקלע לרחוב אחד הקושרים השחפנים, גבריאלו פרינציפ, שלף אקדח וירה ביורש העצר ואשתו מטווח קצר. גם פרינציפ ניסה להתאבד בבליעת גלולת ציאניד. גם השלימזל הזה לא הצליח ושרד. כל זה קרה לפני 100 שנה בדיוק, ב- 28 ביוני 1914.

הכדור שפגע בפרנץ-פרדיננד היה יריית הפתיחה לאירוע שישנה את פני הכדור – מלחמת העולם הראשונה. אין כמעט אספקט שהמלחמה הזו לא שינתה. היא התחילה כשהחיל המשמעותי ביותר בצבא היה חיל הפרשים, והסתיימה עם טנקים וחיל אוויר. היא הייתה זרז למהפכה הקומוניסטית שעיצבה חברתית וכלכלית את אירופה והעולם כולו במאה ה- 20, היא יצרה גבולות חדשים, עמים ומדינות. עד עצם היום הזה אנחנו חשים בתוצאות המלחמה הזאת – סוריה מתפרקת, עיראק מתרסקת, ירדן בסכנה – מזרח תיכון שהמדינות שבו צוירו על מפה בידי שני ג'נטלמנים – צרפתי ואנגלי. הסכם סייקס פיקו הוא שהמציא את עיראק ירדן וסוריה כפי שאנחנו מכירים אותן היום. גם מדינת ישראל חבה את קיומה למלחמה הזאת – הצהרת בלפור ניתנה קצת אחרי הפלישה הבריטית לא"י מדרום, תוך כדי הקרבות מול הטורקים והגרמנים.

למעשה – ארץ ישראל הייתה זירה חשובה מאד במלחמה העולם הראשונה, ולמרות שכמעט בכל סנטימטר ברחבי הארץ היו קרבות, בתודעה הישראלית – זו מלחמה שכמעט ולא קיימת. אנחנו זוכרים היטב את מלחמת העולם השנייה (ויש לנו 6 מיליון סיבות טובות לכך), זוכרים כמובן את כל מערכות ישראל, אבל לא נותר מקום בדיסק שלנו, בתיקיה של מערכות העת החדשה, למלחמה שעיצבה את חיינו כאן כיום. אלנבי זה רחוב, ג'ורג' השישי סתם מלך והיחידים שכן מצליחים להתרומם מתהומות הנשייה הם חברי מחתרת ניל"י, וגם הם – יותר בתור אתוס ציוני ופחות כחלק ממלחמה גדולה, כמרגלים בריטים שבמהלך המצוד עליהם הטורקים שמו את זכרון יעקב במצור, וגירשו יהודים מתל אביב.

קשה להאמין, אבל הגבעה שאליה רוכבים הלוחמים היא כיום העיר מודיעין

קשה להאמין, אבל הגבעה שאליה רוכבים הלוחמים היא כיום העיר מודיעין


אבל לא כולם שכחו. הם קוראים לעצמם "שרוטים", קצת צוחקים על עצמם כי הם מודעים לכך שהם אנשים שחיים ונושמים אבק שרפה בן מאה שנה – חברי ה"עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל". מה שיפה אצלם הוא שמעבר לפעילות הסטנדרטית של אגודות היסטוריות – טיולים, כנסים, כתיבת מאמרים והרצאות, הם למעשה ממשיכים לרדוף אחרי רוחות המלחמה במובן החיובי – פותרים את החידות הרבות שהותירה המלחמה הזאת.

לחידות האלה אין תמיד משמעות היסטורית הרת גורל (אם כי גם כאלה יש). הן בעיקר משמעותיות לאנשים. למשל – דיוויד עלה לארץ לפני 20 שנה. לפני מספר שנים נתקל בכפר הולדתו בווילס בשלט קטן בכנסיה לזכר קצין בשם הארי רוברטס שנהרג בא"י. דיוויד לא יודע להסביר למה – אבל השלט לא נתן לו מנוח, וכבר יותר משנה הוא רודף אחרי רוחו של הארי רוברטס. הוא מצא את קברו בירושלים, למד שהוא התנדב לצבא הבריטי, נשלח תחילה למצרים ומשם לא"י. הדיוויזיה שלו לא לקחה חלק בקרבות ההבקעה הבריטים בעזה ובבאר שבע, והארי נהרג במהלך טבילת האש הראשונה שלו. כשערן תירוש ועמי תמיר, חברי העמותה, לקחו את דיוויד לחירבת זייתון שליד בית חורון, והראו לו את הגבעה שעליה נהרג הארי, העיניים של דיוויד התמלאו דמעות. הוא לא הכיר אותו, לא ראה מעולם את תמונתו או פגש את משפחתו, ועדיין – המסע של הארי לפני 100 שנה מבריטניה לישראל נגע בו, הזכיר לו את המסע שלו עצמו לכאן וחיבר אותו אל הארץ הזאת.

קברו של הארי רוברטס בירושלים

קברו של הארי רוברטס בירושלים

ויש את אשר טומפסון, שמצלם כל אחד מיותר מ- 4,000 הקברים בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה, ואז יושב שעות מול המחשב ומחפש את תמונת בחייל ההרוג באינטרנט. כשהוא מוצא, הוא מעלה את תמונת הקבר יחד עם תמונת החייל לאתר באינטרנט (www.twgpp.org)- פרויקט מיוחד של מתנדבים מיותר משלושים מדינות, שמאפשרים לבני משפחה לראות בפעם הראשונה את הקבר של הסבא או הסבא רבא שנהרגו הרחק מהבית. אשר עושה את עבודת הנמלים הזאת לזכר שני הסבים שלו, שלחמו במלחמה הזאת, ולמרות שסבא סידני זכה ב"צלב המלחמה" (מקביל לעיטור המופת), שניהם סרבו לדבר על הזוועות שראו במלחמת החפירות באירופה, ארבע שנים ומיליוני הרוגים בקרב על חמישה ק"מ .

billa001

ויש את האוסטרלי הקשיש שביקש מחברי העמותה לאתר בשבילו את החורבה שלידה אביו חנה בטרם יצא לקרב (נמצאה – לא רחוק ממודיעין), שם פגש את צלם המלחמות הנודע פרנק הארלי – שהנציח אותו ואת חבריו בחיים וכמה רגעים אחר כך כשכבר לא היו…. והקברים המסתוריים בבית הקברות בראשון לציון, כנראה לזכר יהודים שלחמו בצבא הטורקי ונהרגו ב- 1915 – אבל אז טרם התחילו הקרבות בארץ. ייתכן שהם נהרגו במהלך הניסיון הטורקי הכושל לכבוש את תעלת סואץ – אבל מי סוחב גופות מאות קילומטרים בחום המדבר דווקא עד ראשון לציון ולא מציין את שמם??? ומתברר שיש עוד עשרות ומאות תעלומות וחידות שהותירה המלחמה שהותירה את החותם הכי גדולה בהיסטוריה, ועד היום משנה חיים של אנשים.

הכתבה על המרדף אחרי החידות בנות ה- 100 שהותירה מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל תשודר מחר ביומן.

  1. שלום איתי –
    יפה כתבת, נהדר שיפורסם.
    שתי הערות, אולי עוד תוכל לתקן: (ואפשר למחוק אחרי הקריאה)
    תוספת לפסקה השניה – מלחמה שביטלה 4 אימפריות אירופאיות: האוסטרו-הונגרית רבת השנים, הגרמנית ה'חדשה' והצעירה, הבריטית הגדולה, והעוס'מנית בת -400 שנות שלטון במרחב הים התיכון.
    לפיסקה הרביעית – שם העמותה – העמותה למורשת מלחה"ע הראשונה. מספיק ארוך גם בלי 'לשימור'. אנחנו לא משמרים את המורשת, אלא מנסים לתהות על קנקנה וללמוד אותה.
    "צוחקים על עצמנו" – כמובן. מישהו אמר: אנחנו מאד מתעניינים במלחמה שלא מעניינת אף אחד. בדוק זאת מבחינה לוגית…
    מלבד זה – מברוק!
    אבי נבון
    (מהשולחן בארכיון ראשל"צ)

    • שלום איתי

      רציתי להזכיר שהפרוייקט twgpp.org הוא כלל-עולמי ומכסה את כל המלחמות מאז 1914 – לכן יצא לי לעזור לצאצאכם של מתנדבי היישוב במלחמת העולם השניה כולל אחד קבור ביוגוסלביה ואחד קבור בלוב לקבל תמונות

      ברצוני לציין את תרומתו של מר חיים פילון (איש קרית טבטון) בנושא מתנדבי היישוב

      אשר טומפסון

      http://www.twgpp.org

  2. היי איתי, פתיחה נחמדה לכתבה, בסגנון 'סטנדאפ', בהחלט מקורי ומשעשע, ולא נותן לעובדות לקלקל. הערה אחת: הצהרת בלפור פורסמה כ-10 חודשים אחרי כניסת הבריטים לא"י, ולא 'קצת אחרי' הפלישה מדרום. היא פורסמה יומיים אחרי כיבוש באר-שבע על-ידי הפרשים האוסטרלים ב31 באוקטובר. היה זה הניצחון הבריטי המשמעותי הראשון בכל המלחמה, וההזדמנות שלה הם חיכו כדי לתת הצהרה מעמדת כוח.
    מצפים בקוצר רוח לכתבה,
    עזרא פימנטל, השרוט ממיתר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s