יותר מ- 1,000 אזרחים פלסטינים נהרגו בעזה. במהלך מבצע "צוק איתן" ואחריו דיברתי עם הרבה חיילים ומפקדים. כולם אמרו שהם לא ראו אזרחים הרוגים. לרובם האמנתי, מיעוטם – בוא נגיד שלא בטוח שהם היו עוברים פוליגרף עם ההכחשה הזאת.
אנשי טייסות המל"טים של חיל האוויר היו הראשונים שלא התחמקו. הם, מפעילי ה"שובל" וה"איתן", שריחפו 24 שעות ביממה מעל עזה ראו הכול, לפחות את הרוב. ולא – העובדה שפיסית הם יושבים בקרון אי שם במרכז הארץ לא משנה. מידת המעורבות שלהם – מבצעית ונפשית היא כאילו היו בעומק השטח. הם סיפרו על אין סוף מקרים שעצרו תקיפות כדי לא לפגוע בחפים משפע, כי הרקטות שוגרו ממסגדים, בתי ספר או בתי מגורים. הם גם סיפרו על המקרים בהם התקיפות לא נעצרו – בין אם מדובר בטעות או בהחלטה מודעת – שמישהו למעלה החליט שמטרת החיסול מצדיקה פגיעה באזרחים. מלמעלה, על המסכים, הביטוי הצה"לי הסטרילי "בלתי מעורבים" מאבד משמעות. כשסיימנו את הצילומים באחת הטייסות אמר לי מפעיל – אתה יודע, עוד לא התחלתי להתמודד בתוך עצמי עם השאלות ששאלת.
מאחורי המצלמה - איתי ורד 