קיבלו סיכה מעזה

 כשמספרים על מלחמות, אוהבים בדרך כלל לספר על הגבורה. מדברים על ההוא שהסתער באומץ, על השני שזיהה את המחבל יוצא מן המנהרה או על אחד אחר, שזחל מול הסכנה לחלץ פצועים או להזעיק עזרה. מי שהיה שם, בקרב, יודע שהרגעים האלו קיימים, אבל נדירים. מהסיפורים שהתפרסמו מ"צוק איתן" ניתן היה לחשוב שמחבלים קיפצו על ימין ועל שמאל ממנהרות בניסיון לחטוף חיילים. הם אכן ניסו, ואכן חיילים לחמו שם בגבורה, אך אלו היו הרגעים יוצאי הדופן. דווקא משום שחיילי פלוגת המסלול של גדס"ר נח"ל לא ניסו ליפות את המציאות, לא ניסו לתאר סרט פעולה, הייתה בדברים שלהם עוצמה רבה. הם סיפרו על מציאות של חיילים. הם דיברו על השגרה, על המעבר מבית לבית, על שלא ראו את האויב, וכשחטפו – לא ידעו מאיפה זה מגיע.

למרות הדיבורים על שגרה, הפלוגה הזאת בהחלט לא שגרתית. חיילי סיירת שבאמצע מסלול ההכשרה הקשה והמפרך נלקחו לעזה. נלחמו, איבדו מפקד – רועי פלס ז"ל, נפצעו – ואז, אחרי שחוו את הדבר האמיתי, חזרו להכשרה, לתהליך שאמור להפוך אותם ללוחמים, רק שהם כבר היו כאלה. עכשיו, כשסיימו רשמית את המסלול, הם נושאים בגאווה את סיכת לוחם הסיירת, אבל כמו דורות רבים לפניהם, הם נושאים עמם את המלחמה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s