סינדרום ירושלים

מדכא להסתובב על קו התפר בירושלים ביום שלאחר פיגוע. כמעט מכולם, יהודים וערבים , שומעים טענות מוכרות שבמקרה הטוב לא תורמות לשום דבר, ובמקרה הפחות טוב מלבות את היצרים הבוערים ממילא. כולם מדברים על אינתיפאדה, מרגישים באוויר קצת אינתיפאדה, אבל באותה נשימה גם מודים שהאינתיפאדה הזאת בינתיים עוד בעצימות נמוכה מאד.

יש הסכמות ויש "הסכמות" בין יהודים לערבים בירושלים. נתחיל מה"הסכמות". שני הצדדים טוענים שהמשטרה והשר לביטחון הפנים אשמים. הימין מאשים את המשטרה באוזלת יד, בהפגנת רכות, רפיסות. למה לא נכנסים עמוק יותר לשכונות הערביות, למה לא מכסחים/מרביצים/מונעים/מסלקים. החצים האלה מופנים בעיקר כלפי מעלה, אל הממשלה. יש שמועות ואמירות ששמים מגבלות לשוטרי מג"ב. הערבים מסכימים בחפץ לב שבמשטרה אשמה, אך מהסיבות ההפוכות בדיוק – יד חזקה מדי, קשה, מעצרי שווא. עיקר התרעומת היא על מעצר ילדים, על שילדים מפחדים ללכת לבית הספר מאימת המשטרה.

עוד "הסכמה" היא הקביעה שיש חוק אחד ליהודים וחוק אחר לערבים. הערבים קובלים שהבתים שהמתנחלים רכשו בסילואן, ובכלל בלב שכונות ערביות, אינם חוקיים, שהקנייה נעשתה בדרכי רמייה, אך במתנחלים לא נוגעים בעוד שבבניה הערבית מטפלים בחומרה. היהודים מתלוננים שיהודי שהיה מפגין את רמת האלימות שנהוגה בשכונות הערביות, להלן זריקת אבנים/בקת"בים/מכל-הבא-ליד היה נעצר/מורחק מזמן, ובכלל – שערבים יכולים להסתובב ולגור בכל העיר, בעוד ליהודים יש אזורים שהם סכנה של ממש.
אבל מעניין יותר היה לשמוע את ההסכמות האמיתיות, ואת האמירות שנאמרות בטון קצת יותר נמוך מן הצעקה המזרח תיכונית המקובלת. במפתיע – גם אנשי ימין יהודים וגם ערבים, כל אחד מסיבותיו הוא, חושבים שהעירייה והמדינה צריכות להשקיע יותר בשכונות מזרח העיר, לצמצם את העוני, לשפר תשתיות – במיוחד חינוך – לתת תקווה לחיים טובים יותר, דבר שיגרום לירידה במפלס האלימות.
היה מעניין לשמוע ערבים יוצאים נגד הרשות הפלסטינית, אומרים ש"אלה סידרו את עצמם טוב מאד ברמאללה ובשכם, אבל שכחו אותנו". הם אמרו שלא באמת מעניין אותם מי יהיה הריבון, דיברו על הרצון לחיות בשכנות טובה עם היהודים, אבל לא כך. לא כשנכנסים בחשכת הליל לגור בשכונה, כשהבית נקנה ברמייה, בעסקה סיבובית דרך מתווכים לא ישרים. להבדיל, היה מרתק לראות את אריה קינג, פעיל מוכר – מקבל טלפון ממש מול עיני מערבי המעוניין למכור לו בית בשייח ג'ראח. זו תופעה מוכרת, אמר קינג. מייד אחרי שיש כניסה של מתנחלים לבתים במזרח ירושלים, מגיעים טלפונים מערבים המעוניינים למכור, לעשות כסף.
פגשנו יהודים שהעידו שהם מפחדים, ערבים שאמרו שהם מפחדים, ובעלי עסקים שהתלוננו על ירידה דרסטית בהכנסות. מה שמדהים היה שכולם הסכימו שיש אינתיפאדה, ובאותה נשימה גם הודו שזה עדיין "בקטן". עמדנו בשייח ג'ראח מול פח בוער, 5-6 נערים זורקי אבבנים וכ- 10 מג"בניקים שניסו לעשות סדר. החיים מסביב נמשכו, כמעט כסדרם. הערבים שעברו אמרו לנו שזה "בקטן", וחלקם ציינו שהם סובלים מזה לא פחות מהיהודים (אין עבודה, אין קונים יהודים, אין רכבת). היהודים בהתנחלות מעלה זיתים הסמוכה אמרו לנו שזה בקטן, שידעו ימים קשים מאלו, שהם בקלות מתגברים על זה, שהמהומה הקטנה היא לא הדבר שירתיע אותם, ובכלל. מכוניות נסעו, אנשים דיברו זה עם זה וברקע כמה מגב"ניקים וצעירים ערבים שיחקו באינתיפאדה.
מתי המשחק נגמר – כשמדברים על הר הבית. אני לא חושב שבציבור היהודי מבינים את האפקט שיש לניסיונות קיצונים יהודיים להתפלל בהר הבית (בגיבוי נלהב של חברי כנסת) על הרחוב הערבי. זה לא רק אבו מאזן והמלך חוסיין שיצאו פומבית נגד הניסיונות הללו, אלא כמעט כל ערבי שפגשנו ברחוב. "האינתיפאדה השנייה החלה כששרון עלה על הר הבית" הזהירו, "גם האינתיפאדה השלישית עלולה להתחיל שם". גם גם הגדולים שבמתונים – אלו שדיברו נגד האלימות, שאמרו במפורש שאחרי שהאינתיפאדה השניה הרסה להם 4 שנים מהחיים הם בוודאי לא רוצים שלישית, טענו שהקו האדום הוא הר הבית. "יש סטטוס קוו" אמר אחד מהם, "למה לא לשמור עליו?. ראית מוסלמים מתפללים בכותל? למה אתם צריכים להתפלל בהר הבית? בואו נשמור על הסטטוס קוו".
לפני כמה שנים טובות ישבתי לשיחה מרתקת עם בתו של אחד המנהיגים הפלסטינים הבולטים בשטחים. בחורה מרתקת, משכילה, שהתחנכה במיטב בתי הספר והאוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה. דיברנו על הסכסוך, על פתרונות. עברנו נושא אחר נושא וגילינו שאם העניין היה בה ובי, כל ה"תהליך המדיני" היה מתקדם די בקלות. ואז הגענו להר הבית. הייתה שתיקה, ואז היא חייכה ואמרה – מצידי – תקחו אותו אתם. עזבי, אמרתי – קחו אתם. שוב הייתה שתיקה ושנינו צחקנו. צחוק מר הפעם. זה לא ילך. יותר מדי קדושה. הרבה יותר מדי.
התבקש שאשים כאן את הכתבה שעשיתי מאותו יום שוטטות על התפר, בין אינתיפאדה לשגרה, אבל נזכרתי שלפני כשנה ניסיתי בדרך קצת אחרת לומר עד כמה הקדושה העודפת הזאת מוציאה את ירושלים מדעתה. נראה לי מתאים יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s