להקיא

הקול הכי שפוי בברדק שהיה אתמול בדרבי הטלוויזיוני היה של אייל ברקוביץ. אפשר להתפלסף שעות על איך הגענו למצב שברקו הוא הקול השפוי ומה זה אומר על הכדורגל הישראלי, אבל בשורה התחתונה – ברקוביץ, מתוקף תפקידו כמנג'ר, היה זה שדחף להפסקת המשחק למרות שהמשטרה אישרה להמשיך אותו, ואמר שבג'ונגל הזה אי אפשר לשחק כדורגל. מי שהתחיל את הג'ונגל היו האוהדים של הקבוצה שלו – הפועל תל אביב, אבל זה לא הפריע, ובצדק, לברקוביץ לצאת נגד כל מה שקרה במגרש. אם נסתכל על התמונה הרחבה יותר – מה שהיה היה. עכשיו, אפשר לראות במהומה בדרבי הזדמנות מצוינת. הזדמנות נהדרת לקבוצות בישראל לעשות מה שהיו צריכות לעשות כבר לפני שנים רבות – לצאת נגד האוהדים שלהן עצמן!!!!

we

היכן שהוא במהלך ההתפתחות האבולוציונית של הספורט בישראל (ואגב אבולוציה – כן, דרווין צדק כפי שאפשר היה לראות בשידור) נוצרה הכמעט אקסיומה שהקבוצה צריכה לעמוד מאחורי האוהדים שלה. אוהדים מרביצים, מקללים, הורסים מתקנים – והמקסימום ששומעים מהקבוצה הוא גינוי רפה, שבדרך כלל מתלווה אליו "אבל" כלשהו ומשפט הבנה למניעי האוהד. כבר עכשיו אנחנו שומעים מהפועל שמדברים על כך שזהבי התגרה, ובמכבי בכלל אחד מבכירי הקבוצה (אובארוב) הוא ש"הזמין" את האוהדים לפרוץ למגרש. שנה שעברה למשל – אוהד של הפועל ת"א בכדורסל התגרה בסופו שהתנפל עליו. את סופו היה צריך להרחיק להרבה זמן מהמגרשים על ההתנהגות שלו (אגב – כמו שאת זהבי צריך להרחיק – לא חלילה בגלל שהתגונן מהאוהד, אלא בגלל שהלהיט את היצרים אחרי שקיבל את האדום. קיבלת אדום – רד מהמגרש ותשתוק). כאמור, את סופו היה צריך להרחיק, אבל הפועל תל אביב הייתה צריכה בעצמה להרחיק ממשחקיה את האוהד. מה קרה בפועל – דבר לא נעשה נגדו, אלא ההפך – גיבוי מוחלט והבנה. אגב, ממש באותה תקופה התפרץ אוהד במשחק כדורגל בספרד למגרש והתגרה בשחקן הקבוצה היריבה. הקבוצה של האוהד פנתה למשטרה בבקשה לאסור עליו את הכניסה למגרשים למשך שנתיים. בלי להתבכיין – פשוט התנערו ממנו. לקחו אחריות.

למה אצלנו זה לא קורה? קודם כל שכונתיות – הקבוצה היא ה"חבר'ה", ואחד מהאוהד הוא אחד מהחבר'ה, וזה נוגד את הגנום הישראלי להתנער מהחבר'ה. זה שקול לבגידה. הסיבה השניה היא פחד – לקבוצות האוהדים העברייניות האלה יש כוח, השפעה ולעיתים קשרים בהנהלת המועדון. זה נשמע פומפוזי – קשרים, השפעה, אפשר לחשוב שמדובר בתאגיד מתוחכם סטייל מיקרוסופט – אבל זה קשור לסעיף הראשון – הם מהחבר'ה, מהשכונה, או במילים פשוטות – ההנהלה והאוהדים מעורבבים זה בזה, וההנהלה מפחדים שהאוהדים "יתהפכו" עליהם ולא יתמכו בקבוצה במקרה הטוב או יעשו מהפכה במקרה הרע. הסיבה השלישית היא שאהדת קבוצה בישראל מוגדרת בעיקר על ידי השנאה לאחר. אתה שונא מכבי? סימן שאתה הפועל. שונא הפועל? אתה אוהד בית"ר. אם זה המצב – איך אפשר להתנער ממי שעשה את המעשה שהכי מאפיין את קבוצת האוהדים – הדגים את השנאה שלו.

מתי קבוצות בישראל נוקטות צעדים אופרטייבים נגד האוהדים שלהם? כאשר הם פוגעים בבית. הפועל חיפה הרחיקו אותו ופנו למשטרה. אלונה ברקת עשתה קולות של עזיבה כאשר הייתה אלימות אוהדים כלפי שחקני הקבוצה, מכבי ת"א תבעה אוהדים שגרמו לה נזק כספי – אבל חסר הקול הבוטה, הברור והנחרץ בלי "אבל" ובלי הנחות שאומר: האוהד הזה פגע בשחקן/אוהד קבוצה יריבה. אנחנו לא רוצים אותו במועדון, לא רוצים אותו במגרשים.

אצלנו תמיד מחפשים להטיל את האחריות על מישהו אחר. גם במקרה הזה לא חסר על מי – על המשטרה, על בתי המשפט, על האבטחה, על המינהלת, על ההתאחדות לכדורגל. הקבוצות הן בוודאי לא האחראיות להתנהגות של כל אוהד מטומטם, אבל את מה שהיה כבר אי אפשר לשנות – הדרבי הזה הוא לא אדום ולא צהוב אלא שחור. עכשיו צריך לנצל את המומנטום – לקפוץ על ההזדמנות – להקיא את האוהדים שעשו את זה. הייתי רוצה לשמוע את אייל ברקוביץ וג'ורדי קרויף פונים למשטרה ומבקשים להרחיק לפחות לשלוש שנים את האוהדים שלהם, לא של הקבוצה היריבה, שנכנסו למגרש. קודם כל לנקות את הבית. הסבתות אומרות לילדים חולים שאחרי שמקיאים מרגישים יותר טוב. לפעמים צריך תרופת סבתא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s