לקחת פסק זמן

זה מתחיל כמובן עם ההערות הפולניות של שכנים וקרובי משפחה, שגם אם לא נולדו לעדה, נשמעי כאילו גדלו בוורשה פינת לודג' – מה עם מסגרת?, מה עם בית הספר? מה יהיה אם יקרה משהו לילדים – לאיזה רופא תלכו???
כל אחד חולם לקחת פסק זמן מהחיים. להתנתק מהעבודה, המשכנתא, החברים והמשפחה ולהיעלם לכמה ימים. יש מי שלוקח את עניין ה"פסק זמן" רחוק. אורז את הילדים ונוסע. משפחת גיא נסעו ל- 7 חודשים, משפחת דמאיו תכננו גם הם ל- 7 חודשים. נשארו בסוף בהודו ונפאל קצת יותר משנה, ועכשיו הם שוב בהודו. לא ברור לכמה זמן. אצל משפחת קלף מקרית שמונה הטיול נמשך 3.5 שנים. זהו לא טיול, אלא מסע, אורח חיים.
מתברר, אחרי שיחות עם האנשים עצמם, שרשימת התלונות הפולניות (שאלות בלתי נמנעות, נודה על האמת) הן הבעיות הקטנות במסעות כאלה. הבעיות האמיתיות הן הגעגועים, הצורך להתמודד עם כל המשפחה 24 שעות ביממה ללא הפסקה, מימון הטיול (פחות יקר מכפי שחושבים ועדיין לא פשוט) ועוד עשרות בעיות שהחיים מנפקים וצצות בלי הפסקה. קובי תיאר זאת נהדר: כשאתה יוצא לטיול, לרומא, ליער השחור, אתה מתלהב, נהנה, רץ מפינה לפינה, ואז אתה מותש, ורוצה לחזור הביתה ואין לך יותר כוח להסתובב. אז אתה מבין שאתה ממשיך, שזה לא עוד סתם טיול אלא מסע.

מי שמעוניין לקרוא יותר על המסעות של המשפחות בכתבה – הנה הבלוגים:
משפחת גיא: http://talinbalg.blogspot.co.il/

משפחת דמאיו: http://demayofamily.com/

משפחת קלף: http://www.thenomadicfamily.com/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s