הקולות מעזה – שנה לצוק איתן

הבתים של מאה ועשרים אלף בני אדם בעזה נהרסו במהלך מבצע צוק איתן. כמה מהם שוקמו? התשובה פשוטה – אפס. מי שידו משגת משפץ חלונות ודלתות שנשברו, אבל בתים שנהרסו כליל – אפס עגול. אין מלט. כלומר, נכנס מלט לרצועה, אבל לא מספיק, ורק מעט ממנו מגיע לאזרחים. וגם אז – מלט בלבד לא מספיק לשיפוץ. צריך כלים, חול, רהיטים בשביל לבנות בית מחדש, ואת כל אלה אין לעזתים, במיוחד כסף. אז מה עושה מי שקיבל הקצבה של מלט? מוכר אותה. יותר מחמישה מיליארד דולר לשיקום הרצועה הובטחו לעזה על ידי מדינות שונות אחרי "צוק איתן". פחות מרבע הגיע, רובו הלך למזון. עם 60% אבטלה, אונר"א מחלק מזון למיליון איש.

כבר 8 שנים שישראלים לא יכולים להיכנס לעזה. אנחנו לא באמת רואים מה קורה שם, לא יודעים על מה מדברים אנשים, מה הם חושבים. שומעים רק התלהמויות של דוברי חמאס, או שריקות של רקטות – צבע אדום, ובום – והנה עוד "דרישת שלום" מעזה. אלו הקולות ה"סטנדרטיים" מהרצועה. כשהוחלט אצלנו במערכת לעשות תכנית מיוחדת לציון שנה למבצע "צוק איתן", ביקשתי לשמוע את האזרחים בעזה – לדבר איתם בסקייפ. לנסות להגיע לכמה שיותר אנשים ולשמוע מגוון דעות. זה לא היה קל. בשבועיים האחרונים שוחחתי בטלפון/סקייפ/צ'אט עם עשרות עזתים. רק מעטים מהם הסכימו להיחשף. היה גם ברור שחלק מהדוברים לא יכולים לומר את כל אשר על ליבם, עדיין – האח הגדול שם יכול לצפות ולהאזין, אם כי אנשים הפתיעו ודיברו בגלוי לב – סיפרו על המצב הקשה – אין חשמל, המים מלוחים, אין אפשרות לצאת, לבנות מחדש, וגם מי לדעתם אחראי לעניין. בניגוד למה שבדרך כלל שומעים – לא הייתה התלהמות אנטי ישראלית. כמובן שיש הרבה שנאה ברחוב לישראל, ואמרו את זה בגלוי, אבל בעיקר התחושה שלאיש באמת לא אכפת מהרצועה ומהתושבים שלה – לא לעולם, לא למצרים, לא למנהיגי הפלסטינים, גם חמאס וגם הרשות.

לגבי ישראל – היחס היה אמביבלנטי. מחד – אחרי קיץ שבו נהרגו כל כך הרבה, וההרס מסביב כה רב, יש שנאה. הרבה שנאה. מצד שני – זוכרים בערגה את שנות ה-70 וה- 80 כשעבדו בישראל – התפרנסו בכבוד, יצרו קשרי חברות עם יהודים ויכלו אפילו לנסוע לטייל בתל אביב. הימים האלה נראים עוד יותר ורודים על רקע המצוקה הנוכחית. יש גם צד שלישי – הדור הצעיר בעזה, לא מכיר ישראלים, לא פגש אותם פנים אל פנים. הוא שומע מישראל, את הקולות שאנחנו שומעים משם – שריקה, פיצוץ, בום.

איכות הקו היתה מזעזעת – האינטרנט לא משהו בעזה, בלשון המעטה, ולמרות זאת החלטתי להמשיך בכתבה. זה חלק מהעניין – כך אנחנו יכולים לשמוע את העזתים. עם תמונה מטושטשת וקול מקוטע, ולמרות זאת חשוב לשמוע את הקולות. לזכור שמאחורי הפוליטיקה הגבוהה, של בעד/נגד יש בני אדם, שתלויים גם במה שקורה כאן אצלנו בישראל. ילד שנולד בעזה צריך להירשם בישראל כדי שיוכר כפלסטיני. קצת אבסורד של החיים, אבל כפי שד"ר דאהר אמר זאת עם חיוך מריר – "אנחנו לא התנתקנו מכם חבר".

תגובה אחת

  1. כל הכבוד.
    מאוד חשוב לשמוע את הקולות ולהבין את עומק הטרגדיה.
    הסיפור הזה נורא ואיום, מאוד קשה לעיכול.
    הישראלים מעמידים פנים כאילו אפשר להתעלם והעזתים ייעלמו,
    אבל זה לא כך. זו רק טמינת הראש בחול.
    כל הכבוד שאתה מוכן להתמודד עם הנושא הקשה הזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s