הולכים אל הלא נודע

ברגע אחד המציאות יכולה להתהפך ב- 180 מעלות. זה בדיוק מה שקרה לנו בחוף מכמורת. הכול התחיל כיום קסום, יום של תקווה – חזרנו משייט של כמה שעות שבמהלכו אשר, גד ויששכר יצאו לים הפתוח. זה לא דבר של מה בכך. השלושה הם צבי ים שגדלו בשבי כחלק מגרעין רביה שנועד להציל את צבי הים הירוקים שהולכים ונעלמים מהים התיכון. הסיבה העיקרית להעלמות היא כרגיל, בני האדם. הצבים מסתבכים ברשתות דיג, לא מצליחים לעלות ולנשום וטובעים. אשר, גד ויששכר (אחלה שמות, חייבים להודות) ושאר בני המשפחה גדלו בברכות כדי שיום יבוא ואפשר יהיה לשחרר אותם חזרה אל הים, אלא שהיום הזה הגיע מוקדם מן הצפוי.

2015-07-24 17.14.17

הצבים גדלו, הברכות לא. המציאות של החיות הגדולות, ששחו כל החיים במעגלים לעומק של מטר וחצי בלבד, הפכה צפופה, צפופה מדי. עוד מקרה של מצוקת דיור בישראל. לא היתה ברירה, אלא לשחרר שלושה מהם לים. אם תרצו, אשר, יששכר וגד, היו החלוצים שלפני המחנה. יורשים רוחניים לביל"ויים, ברל כצנלסון וחנקין, רק עם בית על הגב ואנטנה. יש משהו אופטימי ופסימי כאחד בשחרור של בעל חי לטבע. תקווה מהולה בחרדה, אבל החשש מתאדה מהר, ונשארת בעיקר התחושה החיובית, שעשית מעשה טוב, שיש סיכוי ליחסים המורכבים האלה בין ההולכים על שתיים ושוכני הים.

ואז חזרנו לחוף, וממש ברגע שירדנו מהסירה – יניב קיבל טלפון, זרק משהו לכיווננו והתחיל לרוץ. אורן הצלם אחריו, ואני אחרי שניהם. ספרינט של 500 מטר, כניסה לחדר, והגיע הרגע הזה – שבו המציאות מתהפכת ב- 180 מעלות……

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s