443

הכתובת על הקיר

זה סיפור על מנהרת זמן, שמביאה אותנו לימים שבית המקדש עוד היה קיים, כנראה ממש לזמן המלחמה שבסיומה יתרחש החורבן.

הכל התחיל כשהטרקטורים של עיריית ירושלים עלו על שטח לבצע עבודות תשתית לבניית גן ילדים, לא רחוק מדרך חברון. כבר בתחילת העבודות התגלו עתיקות. אירוע די שגרתי בירושלים. די רגילים לזה בעיר הקודש. החלו בנוהל רגיל – קראו לרשות העתיקות, שביצעה חפירות הצלה. בחפירות התגלו גת עתיקה, פסיפס, כד – די סטנדרטי.

ביום האחרון של החפירות, רגע לפני שמתקפלים והטרקטורים חוזרים להכין את השטח לנדנדות וארגז החול, התגלה פתאום חור קטן באדמה. החור היה כל כך קטן, שאדם לא יכול היה לזחול דרכו, אז החוקרים לקחו מצלמת gopro על מקל והכניסו פנימה. מאוחר יותר, כשרועי, הארכיאולוג האחראי בשטח, צפה בתמונות, הוא זיהה טיח. אם יש טיח – כלומר מישהו השקיע במקום הזה, בנה משהו. במילים פשוטות – שווה בדיקה.

צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

הם הרחיבו את הפתח הצר, זחלו פנימה וקיבלו הלם. המראה היה מדהים. על הקירות התגלו עשרות כתובות – אותיות וציורים – דקלים, אוניות, מנורות ועוד הרבה כתובות. בדיעבד, מתברר שזהו מקווה ככל הנראה מהמאה הראשונה לספירה. זו הפעם הראשונה אי פעם שמוצאים כתובות במקווה והייחוד – רוב הכתובות נעשו בבוץ. האנשים שבאו למקווה טבלו וציירו על הקירות. הכתובות השתמרו כיוון שהמערה נאטמה לחלוטין ולא הייתה בשימוש. מהרגע שפתחו אותה ואוויר ולחות חדרו פנימה, כתובות הבוץ החלו ליפול מן הקירות.

צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

אפשר לומר – מה הביג דיל? מדובר בסתם קשקושים. "נ נח נחמ נחמן מאומן" או "בדם ואש נובמבר שש" שאפשר למצוא בכל שירותים ציבוריים. מצד שני – זה בדיוק העניין. זו דרישת שלום מהאיש הפשוט ברחוב, "הלך רוח" תרתי משמע.

תהליך הפענוח עוד ייקח זמן רב. מקלפים את הקירות ומצלמים אותם באמצעים מיוחדים המאפשרים לראות שכבות שנסתרות מן העין. כך יכולות להתגלות האותיות שנעלמו. העתיד למען העבר. כשכל זה ייסתיים – נדע (אולי) את פתרון התעלומה. למה ציירו אונייה – הלא אין ים בירושלים, האם חתום שם משה או שמעון, מה רצו, מה קיוו, או בקיצור – מה חשב האיש הפשוט, רגע לפני שחרב בית המקדש.

בג"צ תמיד היה אויב

ח"כ הכנסת מוטי יוגב השתין מהמקפצה. האמירה האומללה שלו על ה- D9 שצריך לעלות על בג"צ הייתה בוטה מדי, ונאמרה במקום חשוף מדי – בכנסת, מול המיקרופונים. אבל יוגב בסך הכול שיקף את דעות רווחות בשטחים, אולי אפילו היה עדין (יש יאמרו מדי) בהתבטאות שלו. השר יריב לוין נוטף ארס כלפי הסמכות השיפוטית הבכירה במדינת ישראל, אלא שהוא מקפיד שלא לחצות את גבול הבוטות. זה כל ההבדל. בשטח זה נשמע הרבה יותר גרוע.
סיבוב קצר ביהודה ושומרון מביא למסקנה פשוטה: דבר לא חדש תחת השמש. השיטה בשטחים היא אותה שיטה מאז ימי סבסטיה. קודם בונים, אחר כך מחפשים את הדרך להכשיר. זאת מילת הקסם "להכשיר". בדרך ל"הכשרה" הכול מותר, גם לרמוס את החוק. (אגב, יש שוני בהתנהלות ובטרמינולוגיה במקומות השונים. בגוש עציון – מתונים יותר, במאחזים נו, כבר ברור). הבעיה מתעוררת כשמישהו עומד בדרך לאותה "הכשרה". אז נוצרת משוואה פשוטה, שב"ארץ נהדרת" כבר הטיבו לתאר אותה: מה זה ההפך מ"ימין", 4 אותיות? התשובה: בוגד. וכך – בני בגין הפך בוגד, בוגי יעלון – בוגד, ושופטי בג"צ הם כמובן בוגדים. ומי עומד לאחרונה בראש הבוגדים? השופט גרוניס, שכצל'ה, יקיר המתנחלים הפך עולמות כדי לשנות את החוק ולהושיבו על כס נשיא העליון, ומרים נאור, שבעלה יצק מים על ידיו של מנחם בגין, ובנה התמודד בפריימריס בליכוד. עכשיו רק נותר לתאר מה היו אומרים אם הבן היה מתמודד במפלגה שהיא שמאלה מהליכוד…
במילים פשוטות – כל מה או מי שמפריע למלאכת ההבניה בשטחים הוא נגדנו, גם אם המפריעים הוא חוקי מדינת ישראל. קצת אבסורדי, שמי שכל כך רוצים להכיל את החוק הישראלי על השטחים מתקוממים נגדו כשהוא מפריע להם בדרך. עמדתי על הגבעה הצופה לעופרה בואכה עמונה עם שגיא קייזלר ושאלתי אותו אם בג"צ הפך לאויב ביהודה ושומרון. התשובה שלו הייתה כנה: הוא תמיד היה אויב. מתברר שהחוק הוא בעייתי כשפועלים באופן מתמיד נגד החוק. הטענה של שגיא הייתה שבג"צ פועל רק נגד יהודים, ולא נגד הערבים, שהבניה הבלתי חוקית של הערבים משתוללת באין מפריע. הוא סיים ואמר: אני בסך הכול מבקש להפסיק את האפליה, שיהיה שוויון בין יהודים לערבים. תהיתי אם באמירה הזאת הוא מתכוון שייקחו את האזרחות מכל המתנחלים ויתקעו להם מחסום בכניסה לכל ישוב, אבל לא פיתחנו את השיחה בכיוון הזה.
למתנחלים יש נקודה חשובה בטיעוניהם – למדינה היה חלק בבניה – לא רק שאנשי המנהל האזרחי ידעו שבונים בשטח – אלא ממש שיתפו פעולה. במאחזים יש מים, חשמל, קווי טלפון, כבישים חדשים נסללים אליהם, אז למה להרוס הם שואלים. למה יד אחת בונה ויד אחת הורסת? ככה זה במציאות שמעבר לחוק שמעבר לקו הירוק.
השבוע יצאו למאבק בשם ארץ ישראל על שני בתים שמלכתחילה היה ברור שנבנו שלא כחוק. מאות נערים נשלחו למאבק אידיאולוגי עיקש בשם בצע כסף של קבלן. זה היה win-win קלאסי. אם היה המאבק מצליח – שני הבתים היו נשארים. וכשנכשל המאבק – אפשר להשמיץ את בג"צ בקול רם, לקלל, לשסות, להוכיח שוב שהשמאל והעולם כולו נגדנו וגם לגרוף רווח פוליטי בדמות אישורי בניה ל-300 בתים שלא היו צריכים להיבנות מלכתחילה. בשבוע הזה, חשבתי שיהיה נכון לצאת למקומות העימות הבאים בשטחים – של יהודים ושל ערבים.