סדיר בגבעתי, מילואים בדאעש

בוקר אחד קם צעיר מוסלמי ומתגייס לצבא ההגנה לישראל, ליחידה קרבית. לא צעד מובן מאליו. אבל מה גורם לאותו צעיר חמש שנים אחר כך לנסוע בחשאי לתורכיה ומשם לגנוב את הגבול לסוריה ולהצטרף לדאעש? ממש לא מובן מאליו.

מהרגע ששמענו על הסיפור הזה שפרסם אבי יששכרוף בוואלה, הוא ריתק אותנו. אפשר לפטור את "חסן" כ"מטורף" ולגמור עניין. יכול להיות שיש אמת באמירה הזאת, אבל הלא הוא לא היחיד שעושה את הדרך. אלפי צעירים מכל העולם נוהרים לסוריה ולעיראק להילחם בשם מכונת ההרג והטרור המכונה "המדינה האסלאמית". אני כותב להילחם בשם מכונת ההרג, ולא בשם האסלאם, כי כל מוסלמי שפגשתי במסע אחרי "חסן", גם הדתיים ביותר מבינם, חזר והדגיש בפני שזו לא דת האסלאם, שהזוועות שנעשות בשם האסלאם ממלאות אותם בושה. שאלת הבושה עלתה לא פעם במסע בעקבות "חסן". מהרבה כיוונים שונים.

רוב האנשים שמכירים את "חסן" מתרחקים עכשיו ממנו כמו מאש. פוחדים, חוששים. כנראה גם מתביישים. בשיחות עם חברים יהודים של "חסן", הם הדגישו את תהליך ההקצנה הדתית שעבר. ערבים חזרו וסיפרו על המצוקה הכלכלית במגזר הערבי, שהיא כר לאלימות ולקיצוניות. אני לא פסיכולוג, ובוודאי לא מתיימר להיות פסיכולוג בגרוש. אני לא יודע אם אפשר לקחת את תיק "חסן" ולהשליך עליו את ההסבר לסוד המשיכה של דאעש בעולם. המקרה שלו קיצוני אפילו בסטנדרטים של ארגון הטרור הזה. גם זה אומר דרשני. לכן – זהו סיפורו – תחנות חייו, הטלטלות שעבר. אני רק יכול לומר שנדהמתי לפגוש בכל אחת מהתחנות אדם שונה.

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1164596&sid=126

תגובה אחת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s