יש נשק?

באינתיפאדה היחידים, כשמחבל חמוש בסכין יוצא לדקור, הוא מחפש בדרך כלל מישהו במדים: חייל, שוטר, או מאבטח. המאבטחים הם בחזית. זה לא חדש. מאז ימי האינתיפאדה השנייה הם בחזית. השוני הגדול שעכשיו הם המטרה. היעד של המחבלים. "לחייל גולני יש פלוגה שלמה איתו", אמרה לנו ר', אם חד הורית, מאבטחת כבר 15 שנה. "אני לבד. אני והנשק. הוא החבר היחיד שלי".

הדרישה למאבטחים עולה ככל שרצף הפיגועים נמשך. גני ילדים, בתי קפה, קניונים ועוד מאות מקומות שלא היו מאובטחים עד לפני חצי שנה רוצים עכשיו מישהו שייתן תחושת ביטחון ללקוחות, להורים המודאגים, ליצור אפקט הרתעה. ה"דמות המרתיעה" היא בדרך כלל אדם מבוגר מאד, שלא לומר זקן, 50% שיהיה עולה חדש, 60% שלא יהיה לו נשק. רק לפחות מ- 40 אחוזים מהמאבטחים יש רשיון לשאת נשק. כמעט תמיד מדובר בעובד קבלן בשכר מינימום. 25.5 שקלים לשעה. לא בהכרח הדמות שתמנע את הפיגוע הבא. וגם – פתאום רוצים מאבטח בגן. איפה תמקם אותו? בכניסה כמובן. אבל בקיץ חם, בחורף גשם וקר (במיוחד בירושלים), ובמקרה הטוב העירייה תספק איזה בודק'ה מאולתר בלי חשמל למאוורר או תנור, ובמקרה הרע הוא יעמוד בחוץ. בלי חימום או מיזוג, וכשהוא מתלונן הגן או בית הספר, מפנים אותו לעירייה שמפנה אותו לחברת הקבלן וחוזר חלילה. אלא שבמרבית המקרים – המאבטח לא יעז בכלל להתלונן.

היה קשה מאד למצוא מרואיינים לכתבה הזאת. המאבטחים חוששים לא רק ממחבלים חמושים בסכינים, אלא גם מהמעסיקים שלהם. מילה מיותרת והם מאבדים את העבודה שלהם. "מעסיק אמר לי בפנים – תדבר, ואתה מפוטר. אני יכול למצוא עוד 1,000 כמוך. ובאמת יש עוד 1,000 כמוני – בלי הכשרה, בלי עבודה, שרק רוצים להתפרנס" אמר לנו אחד המאבטחים שסירבו להתראיין לכתבה בשיחה מוקדמת. הערכות מדברות על מחסור של כ- 3,000 מאבטחים בשוק. ההיגיון הכלכלי שלימדו אותנו אומר שבמצב הזה התחרות הייתה אמורה לעשות את שלה, ששכר המאבטחים יעלה, אבל בשוק המאבטחים דילגו על השיעור הזה.

מצב המאבטחים השתפר מאז ימי האינתיפאדה השנייה. עברו חוקים המחייבים את המעסיקים להפריש לעובדי קבלן כספים לפנסיה ולקרן השתלמות, ועדיין – מדובר בג'ונגל תעסוקתי. מאבטחים במוסדות חינוך למשל, לא מקבלים שכר עבור הימים בהם התלמידים בחופשה. "השכר שעתי" אמר לנו מאבטח "עובדים מקבלים, לא עובדים  אין". חברות שמירה רבות מפרות באופן שיטתי את חוקי התעסוקה בכל הנודע לשעות נוספות, שעות מנוחה (מאבטחים עובדים משמרות ברצף לפעמים רק כדי להגיע לשכר המינימום), וכל הברדק הזה – על הגב של המאבטח.

קל להפנות אצבע מאשימה במצבם של המאבטחים אל חברות האבטחה, ולטעון לניצול. יהיה בזה הרבה מן הצדק, אבל הן ממש לא האחראיות הבלעדיות. למדינת ישראל החלק הנכבד בתמונה העגומה הזאת. המדינה – עיריות, משרדי הממשלה, הם המוציאים מכרזים לאבטחת מוסדות, בעיקר מוסדות חינוך. הרף הראשוני של המכרז הוא נמוך ממילא, ומכאן – כל חברה שרוצה לזכות רק מורידה את המחיר, והתחרות כאמור, קשה. כך יוצא שמלכתחילה אין סיכוי שיציעו למאבטח יותר מן המינימום הקבוע בחוק. ויותר מכך – ולמרות שהדברים נאמרו עשרות פעמים, צריך שיאמרו שוב ושוב. למה לא מעסיקים את אותם מאבטחים באופן ישיר???? מדוע עירייה כמו עיריית ירושלים, שזקוקה לאלפי מאבטחים במוסדות חינוך, לא פותחת מחלקה כזאת בעירייה? למה להעסיק אותם דרך גורם מתווך שגוזר קופון על חשבונם? הקניון שלא מעסיק את השומר הקבוע שעומד באותו מקום שנים ארוכות הוא גוף פרטי שרק רוצה להרוויח, אבל העירייה, המדינה – למה שהיא לא תעסיק ישירות את אלו ששומרים על הילדים שלנו ותיתן להם את כל הזכויות המגיעות לעובדי עירייה. החיסכון והיעול של המערכת הם בעצם ניצול. "אנחנו נמצאים עם המורים באותו בית ספר כל הזמן", אמרה לי ר', "למה אני צריכה כל פעם שיוצא מכרז חדש להתחנן למעסיק חדש? למה להם מגיעים ימי חופשה? למה אני צריכה לקחת את החופשות של התלמידים על חשבוני, למה הם יותר טובים ממני?".

לחצו כאן לצפייה בכתבה: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1178828&sid=126

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s