הקוף מחליף סוף

צ'יקיטה נולדה באפריקה. בקניה. את אמא שלה סביר להניח הרגו. בדרך כלל, כשצדים את הגורים, הורגים את האמהות. ככה זה. את צ'יקיטה מכרו במומבסה, קניה, ביחד עם עוד גור שימפנזה זכר, ליהודי אמריקני. בחור די תמהוני כנראה, שרצה להקיף את העולם ביאכטה קטנה. אמרו לו ששני הקופים יהיו חברה מצוינת לדרך. יאכטה היא ללא ספק מקום מצוין לגידול חיות בר. בלילה, כשהבחור הלך לישון היה קושר את הקופים על הסיפון. הם היו, כדרכם של גורים, קופצים ומשתוללים, והשלשלאות פצעו להם את הצוואר והרגליים.

באמצע שנות ה- 90 פעל השר להגנת הסביבה דאז, יוסי שריד, לשינוי החוק בישראל, ואסר על החזקת חיות בר בבתים פרטיים. לרוע מזלו של בעל היאכטה, השינוי קרה לפני שעגן באילת. כשנודע לפקחי רשות הטבע והגנים על הקופים שעל הסיפון, הם באו להחרים אותם. הוא עוד ניסה להסתירם, נתן כמה הסברים מבולבלים, אבל בשורה התחתונה – צ'יקיטה וחברה, שקיבל את השם ג'וני, הוצאו מחזקתו.

לא פשוט למצוא מקום מקלט לקופי אדם. בסיפורים הם קופיקו וצ'יפופו החמודים, אבל הם גדלים מהר להיות בוגרים חזקים ומסוכנים, הזקוקים למרחב ולגירויים רבים. למעשה, גורלה של צ'יקיטה נחרץ ברגע שנלקחה מאמא – היא לא תוכל לחזור יותר לטבע. היא קוף מוחתם – חותמת האדם, אות הקין של בעלי החיים. היא תצטרך לחיות לעד בחסדי אנשים, ואמנם אנשים טובים לא חסרים, ושני הגורים נלקחו לחי-כיף בראשל"צ, ואפילו בנו במיוחד עבורם מתחם, הגדול ביותר בגן.

אפשר להתווכח אם גני חיות נחוצים או שמדובר בהתאכזרות מיותרת לבעלי החיים. יש טיעונים לכאן ולכאן, אבל לקופים כמו צ'יקיטה זהו הפתרון היחיד. הטבע כאמור, הוא כבר לא אופציה. אלא שעם השנים, גם תפיסת גני החיות השתנתה. היום מבינים, שעדיף פחות בעלי חיים בגן, ויותר מרחב וגירויים, שהתצוגה צריכה להיות נוחה לגישה לקהל, אבל לא מאיימת מלמעלה על החיות, וכדאי שיהיו  קירות זכוכית ונקודות תצפית, אבל גם עם מקומות מחבוא לבעלי החיים שרוצים קצת שקט. בקיצור – החצר שנבנתה לכבוד צ'יקיטה וג'וני לפני 25 שנה, כבר ממש לא מתאימה להם.

לא פשוט למצוא מקום מקלט לקופי אדם, כבר אמרנו. אחרי שנתיים של חיפושים מצאו אנשי רשות הטבע והגנים, בסיוע עמותת מקלט הקופים (שמפעילה את הפארק בבן שמן) מקום חדש לצ'יקיטה – בגן הזאולוגי ע"ש אינדירה גנדי בהודו. הכי קרוב לטבע שאפשר. היה לי הכבוד ללוות את היציאה לדרך של צי'קיטה וחבריה, ובעיקר – לפגוש את כל אותם אנשים נפלאים שאוהבים בעלי חיים, שהזכירו לכולנו שבמקרה של צ'יקיטה האדם לקח, אבל גם נתן.

לצפייה בכתבה לחץ כאן: http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1195650

הניצחון של אסף

המחבל שוכב לא רחוק מן החדר שבו שוכב אסף. שניהם פצועים. "הרופא צריך לעשות את העבודה שלו, הוא נשבע לעשות אותה", אומר אבנר, אבא של אסף, "זה ההבדל בינינו לבינם. אבל אני לא הייתי מסוגל לטפל במי שירה בבן שלי. אני הייתי עושה לו דברים אחרים".

אסף בן 27. סטודנט, דמות מוכרת בחיפה כאחד הפעילים המרכזיים במאבק נגד זיהום האוויר באזור המפרץ. הוא גם פעיל פוליטי – במחנה הציוני. "אני תמיד הייתי ימני, והמקרה שקרה לאסף בטח ובטח לא יזיז אותי" אומר אלון, אחיו של אסף", אבל הוא שמאלני. היו ויכוחים בבית. לא ריבים, ברוח טובה, אבל התווכחנו על פוליטיקה. "ומה יהיה עכשיו, שאלת אותו איך השפיעה עליו העובדה שמחבל ירה בו?", אני שואל. – "עוד יהיה לי זמן לזה" עונה אלון, "עכשיו אני שמח שהוא יכול בכלל לדבר".

נס. נס. ועוד פעם נס. אין מילה אחרת לתאר את המקרה של אסף. הבחור רק רצה לצאת לבלות עם החברה. נסע את כל הדרך מחיפה לשרונה. הוא נורה מטווח אפס, שני הקליעים חדרו לראשו, אבל לא פגעו במוח. למחרת הניתוח, הוא קם, זז, דיבר, ואפילו זוכר מה היה לפני שהיריות התחילו. וזה רק חלק מהסיפור שלו.

לצפייה בכתבה: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1193336

מועדון המיליון

מכוניות לא מעניינות אותי. ממש לא. כל עוד יש להן 4 גלגלים, נוח לשבת בהן והמנוע פועל בסדר, לא מטריד אותי כהוא זה אם מדובר במרצדס מזדה או טויוטה. אז איך מצאתי את עצמי יושב בפוזה הזאת – בפורשה 911 קלאסית:

הסיבה פשוטה מאד – האנשים מרתקים אותי. מי הוא האיש שמאחורי ההגה. בתמונה רואים את קותי, שמחליף אחת לשנה וחצי מכונית ספורט אחת בשניה, וקם מוקדם כל שישי בבוקר כדי לטוס בכבישי ישראל. הוא מתעקש שפורשה הוא רכב ספורט נטו, שלא גורם לאנשים לסובב את הראש אחריו ברחוב. מבחינתו, פורשה או חיפושית – אותו דבר. פגשתי גם את גבי, שבסטנדרטים שלו, הפורשה היא כסף קטן. ניסיתי להבין מי האדם שבוחר להשקיע כמעט שלושה מיליון שקלים ברכב, כאשר הוא יכול לנסוע בנוחות לא מבוטלת במכונית שעולה שליש מזה, ועדיין לנסוע ברכב יוקרתי. אפילו סופר יוקרתי. גבי מזמין את המכוניות באופן אישי. במוסך שלו, יש BMW שיוצרה במיוחד בשבילו. יש רק אחת כזאת בעולם. הוא סרב לומר כמה היא עולה. שריטה ברכב כזה, עולה כמו קורולה – 100,000 שקלים.  למה צריך את זה? לנקר עיניים, לראות את העוברים והשבים מסובבים את הראש אחרי המכונית? רעש המנוע? העיצוב? – ומה ההבדל בין מושבי עור תפורים בהתאמה אישית לבין סתם מושבי עור. באותה נשימה, גבי בוחר לגור בשכונה ברמת גן, ולא באיזו שכונת יוקרה, כי הוא רוצה שהבנות שלו יגדלו בסביבה נורמלית. איש חידה. אילנה גור, הפסלת המפורסמת, מודה שאין לה שום מושג במנוע, או כמה כוחות סוס יש לג'יפים שלה, אבל היא תקנה רק את הטוב ביותר שאפשר.

ישראל היא לא אירופה או ארצות הברית, שם אפשר לצאת לכבישים הפתוחים, לתת גז, ובאמת לנצל את היתרונות של מכוניות כאלו. מצד שני, בישראל של היום לקנות דירה עולה פחות מחלק מכלי הרכב שמופיעים בכתבה, ורוב האנשים לא מסוגלים בכלל לקנות דירה. אז למה?

בשביל תשובות – ללחוץ על הקישור לכתבה: http://news.nana10.co.il//Article/?ArticleID=1192203