פיקאצ'ו והחברים

איך מסבירים הצלחה? כנראה שאין סיבה אחת שאפשר לשים עליה את האצבע ולומר: זהו זה!. הרי אם היתה שיטה, נוסחה מנצחת, כולם היו מאמצים אותה מלכתחילה. מיליוני אפליקציות ומשחקים עולים לרשת בכל שנה. בחלקם מושקעים מאות אלפי דולרים בתהליך הפיתוח. למה Angry Birds הצליח? Candy Crush? יש מאמרים שלמים שמנסים להסביר את התופעה, ולא באמת מצליחים. פוקימון גו שבר כל שיא אפשרי מאז שעלה לפני שלושה שבועות. 100 מיליון יפנים הורידו אותו לסלולרי, בארה"ב הורידו אותו ל 6% מהסלולרים בתוך שבוע ולישראל הוא עדיין לא הגיע באופן רשמי ובכל זאת עשרות אלפים מסתובבים ברחובות ומחפשים פוקימונים. לכן, כשבאתי לעשות כתבה על המשחק, החלטתי מראש שאני לא מנסה להסביר את התופעה, אלא להסביר את "ההיגיון" שלה. ההיגיון מאחורי השגעון. בסוף – מדובר באלגוריתם, ולאלגוריתם יש הגיון משלו. מראש אני אומר את השורה התחתונה של המסע שעברתי בשבוע האחרון – היה כיף ומרתק.

pokemon go.jpg

כשסטושי טג'ירי היה ילד, הוא היה הולך לשדות עם החברים שלו. הם היו מחפשים חרקים, ומשחקים ב"קרבות" בין החרקים. כשטג'ירי גדל, גם טוקיו גדלה, והשדות שהיו סביבה הפכו למבני אבן גדולים. כבר לא היו חרקים, ואי אפשר היה לשחק, אז טג'ירי יצר למען הילדים יצורים דמיוניים שאפשר יהיה לשחק איתם, לטפח אותם וגם להילחם איתם. הא קרא להם מפלצות כיס – פוקטו מונסטה בלטינית, או בקיצור – פוקימונים. באמצע שנות ה- 90 הפוקימונים הפכו למשחק וידאו ולסדרה מצוירת וכבשו את העולם. כאמור, אני מתייאש מראש מלהסביר למה דווקא הם הצליחו, אבל דור שלם של ילדים גדל כשהחלום שלו להיות מאמן פוקימונים. הגיבור שהולך, מוצא פוקימונים, מגדל ומאמן אותם, וכמו שאמר חברי עודד קרמר – לסדרות ילדים יש חיים משלהן. מקרינים אותן שוב ושוב בשידורים חוזרים, ולכן כל הילדים שנולדו מאז שנות ה- 90 מכירים את פיקאצ'ו והחברים, אוהבים את פיקאצ'ו והחברים ורוצים לחיות בעולם של פיקאצ'ו והחברים.

גוגל התפרסמה במתיחות אחד באפריל שלה. משקיעים שם בדברים האלה. למה? – גוגל!. לפני שנתיים עשו מתיחה מושקעת – סרטון שמראה כאילו עולה בקרוב משחק חדש שבו אנשים יסתובבו בעולם ויתפסו פוקימונים שהם יראו דרך הסלולרי. בעולם הגיימרים האדמה רעדה. הדמיון ניצת. פיקאצ'ו והחברים נראו פתאום קרובים מתמיד. בחברות כמו גוגל, נינטנדו ונינטאק לא נותנים לדברים כאלה לחמוק. הבינו מייד את הפוטנציאל. הריחו את הדולרים מרחוק. כך נולד הפוקימון גו.

עכשיו, מזה שלושה שבועות, אנחנו חיים בעולם שבו מופיעים פוקימונים. הפוקימונים האלה לא מופיעים סתם ככה. הם לא מפוזרים רנדומלית ביקום. יש הגיון מאחורי כל זומבה, זוקאן או פיקאצ'ו יש הגיון. נינטנדו ונינטק, החברות המפתחות, לא מפרסמות כמובן את האלגוריתם שלהם, אבל ברשת אפשר למצוא הרבה ניתוחים ומסקנות על איך ולמה – מה עומד מאחורי הטרפת שאחזה את העולם. אז מתי אפשר לפגוש פוקימון? אז הנה בקצרה ובשפה פשוטה ההגיון מאחורי השגעון, שהם בעצם טיפים לתפיסת פוקימונים (שזה מה שחשוב באמת):

ראשית, המשחק הזה הוא לא חדש מבחינה טכנולוגית. הוא מבוסס על משחק קודם שנקרא אינגרס, שגם בו השחקן היה צריך להסתובב בשטח. הדגש באינגרס היה על אתרי תרבות – פארקים, פסלים, מוזיאונים וכו'. מאגר הנתונים של האינגרס הוא התשתית הבסיסית של הפוקימון גו, לכן יהיו יותר פוקימונים בפארקים, ליד פסלים וכו'.

נקודה שניה: צעירים הם סוכני השינוי. הם הראשונים שמזהים טרנדים ומאמצים אותם, לכן אם רוצים שמשחק יצליח, צריך שצעירים יאמצו אותו. איפה יש צעירים? בתיכונים ובאוניברסיטאות, לכן האלגוריתם (שמבוסס על המפות של Google Maps) יודע לזהות אותם ושולח את הפוקימונים ללמוד באוניברסיטה. לפחות עד שתופסים אותם.

נקודה שלישית: פוקימונים מגיעים להיכן שמחפשים אותם. כלומר – התוכנה מזהה היכן שיש הרבה מחפשים ושולחת פוקימונים. לכן במקומות שבהם יש הרבה אנשים, יהיו גם הרבה פוקימונים (בניגוד לסדרה, שם הפוקימונים מתרחקים מבני אדם). לכן, לילד מתל אביב יש יותר פוקימונים בשכונה מאשר לילד ממושב או קיבוץ. סתו, הבת שלי דיווחה, שכשהיא התחילה עם המשחק (מזמן במונחי פוקימוןגו – לפני 10 ימים) לא היו בכלל פוקימונים בכפר הס. לא היינו על המפה. עכשיו כבר יש יותר – ככל שמחפשים יותר, מגיעים יותר.

הנקודה הרביעית היא נקודת המפתח לכסף הגדול שמסתתר מאחורי כל פוקימון קטן: באפליקציה יש אפשרות לקנות "שיקויי פלא", Lure. במפות של המשחק מוגדרות גם נקודות כחולות – פוקיסטופד, תחנות עגינה. כששופכים את השיקוי על תחנה עגינה – הפוקימונים מגיעים. השיקוי הוא פיתיון לדגים, חלב לחתול, גבינה לעכבר. איפה המהפכה? עסק – חנות, בית קפה, שרוצה שיגיעו אליו יכול לאתר תחנת עגינה בקרבתו, לקנות שיקויים, ו"לשפוך" את השיקוי על תחנת העגינה. הפוקימונים יגיעו ואחריהם הקונים. מעבר לזה – אפשר להפוך את העסק לתחנת עגינה. נינטנדו במו"מ עם מקדנולדס ביפן להפוך את כל 9,000 הסניפים של החברה במדינה לתחנות עגינה. כלומר, כל ילד יפני שיראה את ה M הגדולה והצהובה מרחוק, ידע שלא רק השומנים ממתינים שם, אלא בעיקר פיקאצ'ו והחברים. וזה שווה מיליונים.

למי שלא מבין בכלל מה זה פוקימון גו ולמה אנשים מבוגרים הולכים עם הפרצוף בתוך הנייד ומתרגשים מכלום שעומד בפניהם- ממליץ להיכנס לכתבה (האמת אני ממליץ להיכנס לכתבה בלי קשר). יש שם הסבר מקוצר על המשחק, וכשרואים את הדברים בעיניים, העניין ברור יותר, ופתאום מילים כמו "מציאות רבודה" נראות פחות מפחידות. בהצלחה עם פיקאצ'ו והחברים.

לצפיה בכתבה לחצו כאן: http://news.nana10.co.il//Article/?ArticleID=1201740

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s