אלאור עזריה ירה במחבל גוסס ששכב על הכביש בחברון. זו עובדה שכולם מסכימים איתה. זו העובדה האחרונה שיש עליה הסכמה בכל הסיפור הזה, כי מכאן והלאה, העובדות כבר לא חשובות. הכול פוליטיקה, תחושות, משקעים ושסעים. סיפור אלאור עזריה התיישב על כל הרי הגעש הרדומים יותר והרדומים פחות של החברה הישראלית. במקום להפוך לשאלה של מוסר – מדוע אסור לירות באדם גוסס, במקום להפוך לשאלה של ציות לפקודות הצבא – היריה הזאת הפכה לשאלה פוליטית, ויותר מזה – לסיפור של שנאה. שנאה לכל מי שלא חושב כמוני. צריך להקשיב היטב לאנשים המדברים בכתבה. הם שונאים. שונאים מעבר לשמאל – ימין הקלאסי, כלומר הם שונאים שמאלנים, אבל גם את ליברמן, את המתנחלים, את כל מי שלא בדיוק הם. כשחושבים על זה – אין דוגמה טובה מהמקרה הזה לפערים הסוציו-אקונומיים המתרחבים בחברה הישראלית.
צילום: בצלם
קל לזלזל באנשים שמסרבים להיקרא למילואים. רובם חוששים להיחשף. מצהירים בפייסבוק שלא יתייצבו בגלל אלאור, אבל בפועל סוגרים את ההיעדרות מהשירות מול המ"פ או מוציאים גימלים. סרבנות אפורה. אבל הסרבנות הזאת היא הקצה, הסימפטום של הקרע, ושוב – כולם נגדם. השינוי הגדול הוא שהם יוצאים נגד הצבא. ושוב – כל מישלא בעדי הוא נגדי. המג"ד של אלאור – צל"שניק חובש כיפה, אדם שהסתער בעוז נגד מחבל בסיטואציה קשה פי כמה – צריך להיות מודח. כנ"ל המח"ט, מפקד האוגדה והרמטכ"ל. עוכרי ישראל ידועים, ללא ספק, שלא לדבר על שרי הביטחון – גם יעלון וגם ליברמן. וכל המילים הקשות שנאמרות נגדם (שאת רובן אי אפשר לכתוב או להראות בטלוויזיה), מגובות בתיאוריות קונספירציה שאין להן אחיזה במציאות ובבליל של עובדות ורגשות. כאמור – קל לזלזל בזה, אבל חשוב שלא ליפול למלכודת הזאת. צריך להקשיב ולנסות להבין מאין זה בא.
שנאה היא רגש שקל לטפח, ופה יש שנאה בהיזון חוזר. פוליטיקאים מלהיטים את ההמון בהתבטאויות פופוליסטיות. ההמון מוסת ומקצין, ואז פוליטיקאים מנסים לקלוע לדעתו ומקצינים עוד יותר. וחוזר חלילה. "הצל" הודיע על התפקדות לליכוד. ח"כים מהליכוד מיהרו לברך, או לפחות לומר שהליכוד פתוח לכל הדעות – כי מי רוצה להסתבך עם הצל ורבע מיליון העוקבים שלו. הלא אצל החבר'ה האלה – מי שלא בעדי נגדי. כמה ימים אחר כך גלעד שרון הודיע על הצטרפות לליכוד. אותם אנשים שקידמו את הצל בברכה "בשם הדמוקרטיה", נחרדו שבנו של מנהיג ההתנתקות, שבעצמו תמך במהלך ו"ערק" לקדימה חובר לשורות המפלגה. הם יצאו בשצף קצף נגד הפשע הנורא, והאיש הנורא, כאילו שאלקין, והנגבי לא היו בקדימה, ושכחו שנתניהו עצמו ומרבית צמרת הליכוד הצביעו בעד ההתנתקות. אבל לגלעד שרון אין רבע מיליון עוקבים שארס והתלהמות היא מנת חוקם היומית. עכשיו השנאה נוזלת, ומופנת גם נגד הצבא. העיקר שכמעט כל מי שפגשנו – תלה דגל.
לצפייה בכתבה לחצו כאן: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1206472&sid=126
מאחורי המצלמה - איתי ורד 