כך צמח כור גרעיני באמצע הנגב

זה סיפור לא עצוב שלא יאמן על כור גרעיני ואביו הרוחני, כמשקל ספרו של גבריאל גרסיה מרקס על ארנדירה התמה. אם היום היה קם אדם ומכריז שמדינת ישראל יוצאת בפרויקט שאפתני לשלוח אדם למאדים, היו אומרים עליו שהוא משוגע, הזוי, שחסר לו בורג. העובדה שישראל הצעירה לקחה על עצמה פרויקט שהיה נחלתן של מעצמות בלבד, ולא של מדינות בתחילת דרכן ככור גרעיני, משולה למסע למאדים היום. חלילה לטעון שמדובר בפרויקט הזוי. אסור לשפוט את ההחלטה בעולם המושגים של היום. אזרחי ישראל של שנות החמישים חיו תחת איום קיומי. אפשר היום להתווכח אם היום הזה היה אכן קיומי, אבל אסור להתעלם מהתחושה שהייתה אז, של מעטים נגד רבים, כשזיכרון השואה טרי וכואב, וכשהטרמינולוגיה של מנהיגי מדינות ערב היא בפירוש "השמדת מדינת ישראל".

פרס עשה את הבלתי יאמן. הקים כור גרעיני. והסיפור של הקמת הכור – נשמע דמיוני ובלתי יאמן – אבל הוא אמיתי.

prs-nuke

צילום: הוועדה לאנרגיה אטומית

קצת מוזר לי לשתף כתבה שעשיתי בערוץ 1 ושודרה רק עכשיו בפעם הראשונה, אבל אלו נסיבות החיים, למעשה, סופם של החיים. שמעון פרס היה צעיר נצחי, אולם גם צעיר לנצח לא באמת חי לנצח, לכן את הכתבה הזאת, על חלקו של פרס בהקמת מפעל הגרעין הישראלי, הכנתי כבר לפני כשנתיים, בידיעה שתשודר רק כשהאיש כבר לא יהיה איתנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s