אשקלון. אחת השכונות (לא השכונה שבה היה החיסול). אלי הצלם ואני מסתובבים ומצלמים צילומי רקע. עוצר לידנו אדם על אופניים חשמליים. אדם כבן 40, לא תמהוני. אדם מן הישוב.
– אתם כאן בגלל האונס?
– לא, בגלל רצח.
– אה
והוא ממשיך לנסוע.
הרצח היה כאמור בשכונה אחרת לגמרי, לא היה לי מושג על איזה אונס הוא מדבר, אבל התשובה שלי נראתה לו מאד הגיונית.
זה מה שהכי הטריד אותי בסיפור. הבנאליות של העבריינות. רוב רובם של תושבי אשקלון הם אזרחים טובים והגונים, אבל יש בעיר הזאת, ובכלל במדינה, מקומות שבהם אתה מרגיש את נוכחות העבריינים ואת הפחד מהם. אתה רואה את כלי הרכב, את הלבוש ובעיקר את ההתנהגות – כאילו כל העולם שייך להם, בכיס הקטן שלהם. כשהעבריינים רצו לבדוק מה בדיוק אנחנו מצלמים הם הגיעו ב BMW שחור, עמדו באמצע רחוב סואן, מאלצים את שאר המכוניות לעקוף אותם בצורה מסוכנת, וסימנו לי באצבע להגיע אליהם. חסר היה לי לומר לא. הם הבוסים של הרחוב. (אפשר לשמוע בכתבה את הדיאלוג שהתפתח שם). ההתנהגות הזאת מחלחלת גם לדור הבא. אתה שומע את הילדים מחקים אותם, מקללים ומאיימים, והלב נצבט. יש שכונות שבהן העבריינים הם גיבורי תרבות, מודל לחיקוי.
ומרגישים את הפחד. רוב האנשים חוששים לדבר. כשהם מדברים זה בלחש, תוך מבט לצדדים. מספרים על ההוא מהמכולת שמביא מצרכים לקזינו הלא חוקי, על המהמרים שיוצאים שיכורים בלילה לחדר המדרגות, על הדירה ההיא שהיא בעצם בית זונות, על המשטרה שיודעת על כל המקומות האלה (כולם יודעים) ולא עושה דבר. על חוסר אונים. חוסר אונים של אנשים טובים שרוצים לגדל את ילדיהם בשקט, אבל לא נותנים להם.
החיסול של טל קורקוס הותיר שלושה ילדים יתומים, לאחר שדבורה אמם, נרצחה לנגד עיניהם לפני שנה וחצי. הלב נשבר. החיסול הזה גם עורר את הדיון בנושא עדי המדינה בארץ – עד כמה פועלים להגן עליהם, אבל אם מסיטים לרגע את המבט מהעבריינים עצמם לעבר השכנים שלהם, אפשר לראות את המועקה של האנשים שחיים בשכנות מתמדת לפשע ולסכנות שהוא מביא איתו. הבעיה הגדולה, שהשכנות הזאת, המציאות הזאת, נתפסת כמובנת מאליה. המשטרה והמדינה נזעקות רק כאשר חפים מפשע נפגעים – כפי שקרה באשקלון כשהנערה שקד שלהוב בת ה- 16 נרצחה בטעות לפני 17 שנים. כל עוד אין נפגעים – האנשים האלה סובלים, והילדים שלהם גדלים בסביבה עבריינית ובתרבות עבריינית. זה לא קורה רק בשכונות מצוקה, אלא גם בשכונות הטובות והמבוססות. לילד באשקלון, כמו בכל מקום אחר בארץ, מגיע לגדול בשקט ולחיות חיים הגונים וישרים. זו אמורה להיות זכות בסיסית.
מאחורי המצלמה - איתי ורד 