יריקה בפנים בשם אלוהים

זה אמנם קרה כבר לפני כמה שבועות, אך עדיין מטריד את מחשבתי.

הכול התחיל ממכתב שקיבלנו ממנהלת בית הספר של סתו, המודיע שלכבוד יום האחדות, יגיעו לבית הספר תלמידים מישיבת "מקור חיים" בגוש עציון שבה למדו שלושת הנערים שנרצחו, ותלמידות משתי אולפנות שונות. מטרת המפגש, כך נכתב, היתה "שיח של שונים". עוד צוין, שהמפגשים יערכו במעגלים נפרדים לבנים ולבנות לפי בקשת האורחים, וכן שמכיוון ושירת נשים אינה מותרת לפי השקפת האורחים, הוחלט שלא בן ולא בת ישירו בפני הקהל במהלך האירוע.

האמת, לא אהבתי. אני בעד מפגשים, בעד להכיר את השונה, אבל לא כך. כתבנו למנהלת, ואמרנו לה שהפרדה מובילה לאפליה, שזו פגיעה קשה בערך השוויון שעליו אנחנו מחנכים את ילדנו, שאם היו מבקשים ממנה להפריד בין אשכנזים לספרדים או בין יהודים לערבים היא לעולם לא היתה מסכימה, ובעיקר כתבנו, שלא יכול להיות שבמפגשים האלה הצד החילוני יהיה זה שתמיד יתקפל. שהעקרונות שלנו הם על תקן המלצה בלבד, בעוד אלו של הדתיים הם קודש הקודשים. אז כתבנו. לא עזר. (את המכתבים המלאים אפשר לקרוא כאן).

היה מפגש. המנהלת, במכתב נוסף, אפילו הגדירה אותו כמוצלח וש"עמד בכל הציפיות", אבל יום למחרת התחיל להתרוצץ בפייסבוק סרטון מאד מטריד. סרטון של "שבת ישראלית", ובו רואים בחצר בית הספר "דרור" מעגל ענק של בנים בלבד, שרים שיר שמתחיל בזעקות של הזמר על "ריבון עולם" ו"עבדך אני", ומתחת לסרטון הטקסט: "מעגל ענק של דתיים וחילונים – מרגש מאד". נכון, השיר הוא לזכר שלושת הנערים שנרצחו, אבל למה בבית החילוני שרים שיר בעל אופי דתי? למה לא להקה מקומית? ובעיקר – איפה הבנות – הן כמובן לא היו במעגל. הן בצד. יכולות לצפות אבל לא להשתתף. מחוץ לתחום. רגע, לא הייתה הבטחה שלא תהיה כלל שירה? אז מאיפה צצו השיר והזמר והמעגל והריקוד???? רק אלוהים יודע. זו בדיוק הבעיה, אלוהים. נראה שבשמו מותר לעשות הרבה דברים.

הסיפור עם הזמר רק הסתבך. יום למחרת המפגש, גילו בבית הספר שהושחתה תצוגה על האבולוציה שהיתה באגף המדעים והאמנויות (כמה סמלי). המשחית היה ככל הנראה חדור אמונה אבל פחות חדור חכמה. אם רק היה מרים את הראש היה רואה את מצלמות האבטחה. קל היה לזהות את המשחית – הזמר, יונתן רזאל, שהתכנים על מוצא האדם פגעו פגיעה אנושה באמונותיו. הוגשה תלונה למשטרה, וכמובן שהגיעו גם ההתנצלויות. הרבנים, ראשי הישיבה והאולפנה, שלחו מכתב שבו התנצלו והבהירו ש"התנהגות זו סותרת הן את דרכה של תורה והן את של דרך ארץ שקדמה לה", וש"אורח שהוזמן לאחד ולהיטיב ויצא מקלקל". אני באמת מאמין שהאנשים ההגונים הללו מתביישים ומתנצלים. אני רק לא בטוח שהם קולטים עד כמה הם מאפשרים את המעשים הללו. לא חלילה בחינוך הישיר, במילה הנאמרת, אלא בתחושה שבשם הדת, בשם המסורת, בשם אלוהים מותר ואפשר. לראיה, המסגרת (setting) שנקבעה למפגש הזה. לראיה, עוד עשרות אירועים שמתרחשים במדינה שלנו.

לדתיים שקוראים את הדברים הללו, אל תעשו לעצמכם חיים קלים ותבטלו מייד "אנטי-דתי", "שונא דת ומסורת". אני בעד מפגשים כאלה, בעד להכיר את האחר כדי להכיר ולפשר ולגשר. אני רק מבקש שתכבדו, אל תתנשאו. אתם לא יותר יהודים, אתם יהודים אחרת. בעיקר תכבדו – תבואו כדי לראות, להכיר וללמוד, גם אם זה לא בדיוק מסתדר עם השגרה שלכם, הלא זו בדיוק הנקודה, לא? כשאנחנו נבוא אליכם, נבוא כדי להכיר את אורחות חייכם. המפגשים יהיו מופרדים לבנים ולבנות, ואם תהיה שירה, היא כנראה תהיה של בנים בלבד. אל תכפו עלינו איך לארח אתכם. תחשבו על המקרה ההפוך. מגיעים ילדים מבית ספר חילוני. מתעקשים שהמפגשים יהיו לבנים ולבנות ביחד, על הבמה עולה בחורה בגופיה ומקריאה שיר של יונה וולך – סמל תרבות חילונית, שמפרט על אהבה, תאווה ותשוקה שסותרים את כל ערכי ה"צניעות" שאתם מחנכים את ילדכם עליהם. איך הייתם מרגישים? שירקו עליכם בפנים.

המפגש האחרון לא היה מפגש בין שווים, אלא מסע מסיונרי. עוד הוכחה ש"אחדות" ו"שוויון" יכולים להתקיים רק בתנאים של צד אחד. בטח בסוף החבר'ה עם הכיפה היו מרוצים – "הצלחנו להכניס להם קצת יידישקייט, קצת מסורת ונשמה יהודית שכל כך חסרה להם…". ובכן, השגתם בדיוק את ההפך. ירקתם לנו בפנים.

יום ה"אחדות"

שלשום אחה"צ קיבלנו את המכתב הבא ממנהלת בית הספר של סתו (כיתה ז'):


חברי קהילת "דרור" יקרים,

מחר, במסגרת אירועי "יום האחדות", יתארחו בבית-הספר תלמידים מישיבת "מקור חיים", הישיבה בה למדו אייל, נפתלי וגיל-עד הנערים שנחטפו ונרצחו בשנה שעברה, ותלמידות אולפנה "כפר פינס" ו"להבה", למפגש של שיח בין שונים. השיח יתנהל בהפרדה בין מעגלי בנים ובנות, על-פי בקשת אורחינו.

כמו כן, מאחר ושירת נשים אינה מותרת בציבור לפי השקפת האורחים, אף תלמיד – לא בן ולא בת – לא ישיר בפני הקהל במהלך האירוע.

לאחר התלבטויות מרובות החלטנו לאפשר את קיומו של אירוע חשוב זה במתכונתו זו, על מנת לקיים דיאלוג בין שונים בצורה מכבדת. זאת, כחלק מתפישת עולמנו החינוכית המבקשת להעמיד את השיח במרכז הוויתנו, ומתוך רצון כן להניח את היסודות לפריצת המחסומים המפרידים בין גווניה השונים של החברה.

מיותר לציין, כי ערך השוויון הינו ערך יסוד בתפישת עולמי, ולעולם לא אאפשר קיומה של אפליה, מגדרית או אחרת, בקריה. במתח שבין התעקשות על עולמנו התרבותי ללא שותפים לשיח, לבין נכונות להציג את תפישת עולמנו לחלקים אחרים של החברה, בחרתי, במקרה הזה, באופציה השנייה.

כולי תקווה שהמפגש והשיח יהיו משמעותיים לכולנו.

אריאלה בן ארי

מנהלת קרית חינוך "דרור"


חשבנו, שקלנו, ואחרי מחשבה והתלבטות – זה המכתב ששלחנו בתשובה:

אריאלה שלום רב
התלבטנו רבות אם לכתוב את הדברים הבאים, אבל החלטנו שחשוב שיאמרו:
מקומם מאד שדווקא ביום ה"אחדות", יש התבטלות מוחלטת של הצד החילוני בפני הדתי. לצערי, זו הנורמה שהפכה למקובלת במחוזותינו – העקרונות שלנו הם רק המלצה, שלהם – ציווי מדאורייתא ולכן חובה להתכופף.
תמוה שהאורח מכתיב את קבלת האורחים, ועוד בשם האחדות. זה בסדר ואף רצוי לכבד ולהתחשב. הפתרון שמצאת בעניין שירת נשים, אף שהוא מפריע במקצת, הוא בהחלט מכבד (אגב, האם נשים מדברות במהלך הטקס? האם את נואמת?). ראוי שכמארחים נתחשב באורחים, והכיבוד יהיה כשר, כדי לא לפגוע בהם, אבל לקבל את הדרישה למעגלים נפרדים??? למה?
עברו הימים שבהם "נפרד אך שווה". במציאות של היום ברור שההפרדה יש בה מן האפליה ופגיעה חמורה בעיקרון השוויון. עכשיו תארי לך שהבקשה הייתה להפריד בין אשכנזים לספרדים או בין שחורים ללבנים. הלא ברור שהתשובה הייתה שלילית. אז למה להסכים להפריד בין בנים ובנות? כי זה נעשה בשם הדת???? אנו יהודים לא פחות מהם, אם לא יותר, ואנו לא מפרידים בין בנים ובנות.
ואגב שוויון – הבת שלנו (כיתה ז') מתלוננת ובצדק מתחילת השנה על האפליה באכיפת קוד הלבוש (בעיקר – מכנסיים קצרים) בין בנים ובנות. אין עוררין שהלבוש בבית הספר צריך להיות מכובד ובהתאם לכללים, אך אנא – עשו שהכללים יהיו זהים לבנים ולבנות כאחד.
בברכה
נעמי ואיתי ורד