מלחמה ושלום

אני באמת לא מסוגל להבין את עזות המצח, החוצפה ותחושת השתן שמטפס עד לאוזניים של הגברים שמעזים לבצע מעשים כאלו. מי יתן וכל אשה שתוטרד תתלונן עד שתמוגר התופעה, אבל קל להגיד. המציאות הרבה יותר מורכבת. דיברתי עם נשים שנפגעו (לא רק בהקשר של הכתבה הזאת) אבל לא מעוניינות כלל להתלונן, כל אחת וסיבותיה – זאת מפחדת, זאת לא רוצה לחזור לזה, ולהיא סתם אין כוח לכאב ראש או לחשיפה…. זהו המילכוד – החשיפה אמורה להרתיע את התוקפים, אבל מרתיעה גם את הנשים. בעיה. אם כי – העובדה שרובן אמרו לי "היום הייתי אומרת לו משהו/נותנת לו סתירה" מראה שיש שינוי, שהנורמות הציבוריות משתנות. זה מושג (גם) באמצעות החשיפה. מציאות מורכבת, כבר אמרנו.