על הדרך – חוף הים

מתברר שגם בקיץ, כשבחוץ הכול לוהט, ובשביל תה צריך רק להשאיר את הקומקום חמש דקות בחוץ, עדיין אפשר לטייל וליהנות (ולמי שאין כוח להזיז את עצמו מהמזגן – שישען לאחור ויצפה בנחת):

להשתין על ההיסטוריה

נתחיל ב – 1924. אז סבא וסבתא שלי, ישראל וחווה לוין, היו חברים בגרעין "יזרעאל" שרק הוקם. 80 משפחות חלוצים שהתאגדו ("יצרו קולקטיב") כדי להקים מושב בארץ ישראל. למה יזרעאל? כי הם רצו להקים את המושב בעמק יזרעאל, ליד כפר יחזקאל למען הדיוק. למה דווקא שם? כי זה היה המרכז בה' הידיעה – נהלל, כפר יחזקאל, הצנתרום של הפיילה, כפי שאמרו אז, לב תחיית ההתיישבות הציוניות העובדת, הגואלת את הקרקע.

חברי ארגון יזרעאל

חברי ארגון יזרעאל

שבע שנים הסתובבו חברי גרעין יזרעאל בצפייה שחלומם יתגשם. בינתיים עבדו בשדות זיכרון יעקב ובנימינה, בעמק ובגליל – היכן שנזקקו לידיים עובדות ולבם יצא אל אדמות העמק. הזמן חלף, שנה ועוד שנה, ומושב לא קם. היו הבטחות, היו דיבורים, היו תוכניות גדולות אבל הם לא ראו דבר מהמוסדות ציוניים והקרנות למיניהן שהבטיחו מזומנים כדי לקנות אדמות, והשאירו את החלוצים רק עם קדחת, בלי מרכאות הפעם.  

לקראת 1930 רחשו שורות הפועלים – אפשר להקים יישוב במסגרת "התיישבות האלף" – המשמעות: יהיה מושב, תהיה הגשמה, יעבדו את האדמה, אבל בשרון ועם כוכבית – כל משפחה תקבל רק 7 דונם, ולא יוכלו להקדיש את עצמם לחלוטין לבניית יישובם – ביום יעבדו כשכירים בפרדסי האזור ובלילה יעבדו את חלקת אדמתם הקטנה. ומה עם העמק? החלום? החזון? בתוך ארגון יזרעאל הקטן רבו המחלוקות והריבים. לאספת החברים הסוערת שכונסה הגיע החבר אברהם הרצפלד -ממקימי ההסתדרות הכללית, ממייסדי אחדות העבודה, חבר אישי של ברל ופעיל הידוע בהקמת יישובים. החבר הרצפלד הפציר בחברים לעשות שינוי כיוון של מאה שמונים מעלות מהעמק לשרון שהיה אז דל בישובים יהודים, לשכוח מהריבים והפילוגים ולפעול יחד להנחת עוד אבן בחומת המדינה  שבדרך. הוא גם הבטיח כסף, 2/3 מעלות הקרקע (את השליש הנוסף הם שילמו מכספם ורשמו הכול על קק"ל, אבל זה כבר סיפור אחר). היו צעקות, מריבות, ויכוחים שהגיעו לטונים גבוהים, אך בעקבות הנאום חוצב הלהבות של הרצפלד הוחלט שעדיף ציפור בשרון מאשר שתיים בעמק יזרעאל. סבא וסבתא שלי היו בין 26 המשפחות הראשונות שעלו על הקרקע. בהתחלה קראו לישוב "יזרעאל", ורק אחרי כמה שנים, כשהפנימו שאפשר לשכוח מהחלום והבינו את האבסורדיות שבעניין, שונה שמו לכפר הס.

 חוזרים ל- 2013: אתמול נסעתי עם שלושת הגמדים לאזכרה של סבא וסבתא השניים שלי, מצד אבא – אליעזר ולאה ורד, ממייסדי קיבוץ אפיקים (ככה זה אצל קיבוצניקים – האזכרות בשבת). אזכרה היא מילה כבדה מדי. מדובר במפגש של המשפחה המורחבת. באים לבית הקברות, יושבים קצת, מדברים הרבה, משלימים פערים ואח"כ נוסעים לארוחת צהריים אצל דודה הדס. ריטואל משפחתי.

2013-03-16_12-50-49_767_null

תומר בבית העלמין באפיקים

הגענו גם אנחנו – בית הקברות באפיקים הוא מקום יפהפה – כולו עצים, ודשא, והגמדים רצו ישר להשקיף על הירדן המתפתל למרגלותיו ועל הגבעה המוריקה ממול. סתו (בת 10) ותומר (6.5) אוהבים לדון בהרחבה – על הקיבוץ, על סבא וסבתא ("יש ציור של בננות על הקבר של סבא-רבא כי הוא היה אחראי על הבננות"), על הירדן ("הירדן קטנצ'יק – אתה בטוח שזה נהר"), על הנוף, על המתים ועל החיים – בקיצור לא חסר. אלעד (בן 3), לעומת זאת, פחות התרשם. הוא יותר התלהב מהמרחבים, מהדשא ומהמבנים המוזרים מבטון שאפשר לעלות ולרדת מהם. ניסינו להסביר שלא מקובל ואסור אבל לא היינו בטוחים עד כמה העניין הופנם באמת.

2013-03-16_16-45-13_815_null

סתו, תומר ואלעד

סיימנו באפיקים. הבעיה עם הגמדים היא שמאז שאבא שלהם מנחה תכנית טיולים, הם דורשים גם לטייל, ורצוי לאותם מקומות בדיוק שאבא היה בהם. צודקים. מכיוון שרק לאחרונה סיימנו לצלם את "על הדרך" בדרום הכנרת (תשודר ביום שלישי 26.3 ב- 21:00) והגמדים שמעו לא מעט חוויות, נשמעו באוטו לא מעט טרוניות ודרישות לנצל את אור השמש. עשיתי להם הפתעה – לקחתי אותם ל"רוב רוי" ושטנו על קאנו אינדיאני בירדן. האושר היה בשמיים ("וואו אבא, הירדן ממש לא קטנצ'יק").

2013-03-16_15-27-01_506_null

הגמדים בקאנו על הירדן

זה לא הספיק. לאור דרישת הקהל המיניאטורי וגם אי הפנמה מסוימת של תקדימי הבוקר, נסענו לבית הקברות של קיבוץ כנרת. גם שם היינו בצילומי התכנית. סתו רצתה מאד לראות את הקברים של נעמי שמר ורחל, תומר את הקבר של משה הס ואלעד שמח לצאת מהמכונית. המקום מדהים – על שפת המים שחזרו אחרי הגשמים, כולו בצל והאווירה רגועה ושקטה, במיוחד כשהיינו שם לבד לגמרי, מה שיתברר כמזל גדול. התהלכנו בין הקברים שכל אחד מהם מספר סיפור שונה ופרק אחר בתולדות המדינה. ליד נעמי שמר שרנו את "חורשת האקליפטוס", ראינו את קברו של משה הס, ישבנו על ספסל השיש ליד רחל הוצאנו את ספר השירים וקראנו – זו הייתה פשוט חוויה. כמובן שביקרנו גם את בורוכוב ופינסקר וברל כצנלסון שקבור בין אהובתו לאשתו, ועל כל אחד סיפרנו ודיברנו, ואלעד בינתיים רץ למעלה ולמטה, מצא אבנים ופרחים – גם הוא נהנה. ואז ראינו את הקבר של אברהם הרצפלד. אבן גדולה שלרגליה שני שיחים נאים. "לא רק משה הס קבור כאן, אלא עוד מישהו שקשור מאד לתולדות המושב שלנו", וסיפרתי להם על הרצפלד, והאסיפה והויכוח.

המשכנו ללכת סתו, תומר ואני בין שורות המצבות, דיברנו על החיים הקשים שהיו לחלוצים, החום, הקדחת, העבודה הקשה, כשלפתע שמענו צעקה רמה: "אני צריך פיפי". ועוד לפני שהספקנו לזנק, לעצור, למנוע (אי הפנמה של תקדימים, כבר אמרתי) – ראינו מכנסיים מופשלות, טוסיק קטן חשוף, וקשת אלגנטית דווקא על….. שני השיחים הנאים לרגליו של הרצפלד המנוח. 

אני אישית מודה מעומק לב להרצפלד על שבזכותו כפר הס עומד היכן שהוא ולא אי שם בקצה העמק, ואני באמת לא יודע מה הייתה העמדה של סבא שלי באותם לילות ארוכים של דיונים. אומרים עליו שבניגוד לנכד היה איש שקט שלא הרבה במילים. יכול להיות שדווקא בשל כך, ייתכן שהמילה האחרונה בויכוח בין המוסדות הציוניים לארגון יזרעאל נאמרה אתמול, 83 שנים אחרי.  

סינרומן בים המלח

פעם, בימים שאנשים היו מסתערים על דוכני העיתונים לקנות "להיטון" , היה אפשר למצוא בין הדפים של המגזינים "סינרומן" – תצלומים של סרט עם טקסט, לא תמיד עם צבע. רעיון לא רע… אז הנה – מאחורי הקלעים של "על הדרך – ים המלח" בגרסה מיושנת, אבל בצבע!!!!

פתיח על שפת המים

בהתחלה, הרגשתי קצת כמו בסרט פורנו, כשביקשו ממני להתמרח ולהצטלם. האמת הייתי יותר מוטרד מהבוץ מאשר מהפורנו. לא סובל בוץ. מה לעשות.

IMG-20130118-WA0008

צילמנו את הפתיח, אבל….

IMG-20130118-WA0006

זה לא היה זה. תובנה עמוקה חדרה למוחי, כואבת ומאיימת:

IMG-20130118-WA0009

חייבים להיכנס למים!!!!!

IMG-20130118-WA0011

מה לעשות, התפקיד מחייב. חרפתי את נפשי… השמועה שים המלח חם בחורף התבררה כמופרכת לחלוטין. IMG-20130118-WA0007

וגם – באופן מאד לא אינטיליגנטי הפלתי את עצמי בתיאטרליות למים – מה שהסתיים עם הרבה מים בריכוז נתרן גבוה בהרבה מהמותר בתוך העין שלי, אבל – יש גם חדשות טובות. פה אני מפסיק לקטר. עוברים לטיול.

הטיול – ממצד בוקק לעין בוקק

SAMSUNG

ערן סער המדריך שלנו בחר הפעם מסלול שגם גדולי הבטלנים לא יכולים להימלט ממנו. ממצד בוקק לעין בוקק. מתחילים ממש מול מלונות ים המלח, אז אין תירוצים. ספא לפני, ספא אחרי, אבל שווה גם לזוז מהמלון. טיול שיש בו בכול – ארכיאולוגיה, טיפוס על הר, ירידה תלולה, נוף מרהיב, צמחיה ומים – כן נחל שוצף וגועש, והטמפרטורה שלהם….

SAMSUNG

…. תענוג (הבטחתי להפסיק לקטר!). פשוט לא להאמין – ינואר, הולכים במים ונהנים מכל רגע. צילמנו את הטיול ביום הראשון של הסערה הגדולה. כשיצאתי מהבית בקושי יכולתי לנסוע כי אי אפשר היה (כמעט) לראות את הכביש בגלל הגשם, אבל בים המלח היה חם ונעים. 24 שעות אחרי שעזבנו – הגיע השיטפון…

עין גדי

SAMSUNG

וזה בדיוק המקום שחברי עין גדי באים אליו כדי לצפות בשטפונות, כך לפי מרב איילון שאיתי בתמונה. מרב הובילה אותנו לפגוש אדם מיוחד במינו:

SAMSUNG

זבולון. איש קטן גדול. האבא של הגן הבוטני בקיבוץ, אדם שמתרגש מכל עלה, גבעול ובמיוחד מבאובב. קשה לראות בתמונה, אבל לפי דעתי אחרי השידור, זבולון יוצף בפניות של צופים שירצו לדעת איפה הוא רוכש את המכנסיים שלו.

סיור ריינג'רים

IMG-20130118-WA0002

בכל תכנית יש אייטם שמפתיע לטובה. הפעם זה היה המסע בריינג'רים (שלא מופיע בתמונה אבל הריינג'ר ליד, תאמינו לי). שלומי לקח אותי בריינג'ר עמוק לתוך הים, אל בריכות האידוי שמהן ניתן לראות את פיתולי המלח במים, ואחר כך בדרך מרהיבה בין אגמי שטפונות וסלעים ציוריים עד להר סדום. דרך שמתחילה במקום הנמוך בעולם ומסתיימת בגוש המלח הגדול בעולם, וכמאמר הקלישאה, אין מילים שיכולות לתאר את היופי שלה.

הסדנא של ג'וגו'

IMG-20130118-WA0015

עם כל הכבוד ליופי של המדבר, יש רגעים שבין כל הצהוב, צריך גם קצת צבע בחיים. את הצבע מצאנו אצל ג'וג'ו, אמן שמתמחה ביצירות מברזל ובציור.

IMG-20130118-WA0016

הצייר הראשון שפגשתי  שמוותר על מכחול או עיפרון ומצייר בבקבוקי קולה…

על האש בלי סטייק

SAMSUNG

עשינו גם על האש, כלומר על האש שממש מתאים לי אבל לא בגללי – כיוון שזו התוצרת המקומית. ירקות בלבד!!!! מתברר שאין כמו אספרגוס על האש ו….

SAMSUNG

…נכון שזו תמונת סיום קלאסית? אז לא.

לשמיים!

SAMSUNG

נפרדנו מהאזור הכל כך יפה הזה בטיסה עם הטייס חביב מצליח (אחלה שם, תודו). ראינו מלמעלה את הבולענים, את מצדה, טיפסנו וטיפסנו עד… גובה אפס.

"על הדרך – ים המלח" תשודר היום, יום רביעי בשעה 22:00 בערוץ 1. עדיף לראות ב- HD בערוץ 511.

על הדרך

שש בבוקר, על שפת המכתש. דוד ישקונר ואני מצמים את הפתיח לתכנית.

שש בבוקר, על שפת המכתש. דוד ישקונר ואני מצלמים את הפתיח לתכנית.

במצפה רמון יש סופרמרקט אחד, פאב אחד ומרפאה אחת (שפתוחה רק עד 11 בלילה, וגם זה אחרי מאבק) – קצת כמו בספר "בארץ אימפתאום". במצפה רמון, אם יש פנצ'ר באוטו, צריך לנסוע עד לבאר שבע, שעה נסיעה, לתקן. במצפה רמון, יש עדרי יעלים שמסתובבים ברחובות כמו חתולים, ויש הרבה מאד אנשים שמנסים להרוויח את לחמם מתיירות כי למצפה רמון יש את מכתש רמון. 

עם ציונה בפאב במצפה רמון

עם ציונה בפאב במצפה רמון

אני מאד גאה ב"על הדרך" שצילמנו במכתש רמון ותשודר ביום ראשון הקרוב (ב- 19:00 אם אתם כבר שואלים), כי היא תכנית "אמיתית". מה זאת אומרת "אמיתית" – היא מראה את מה שיש במקום בלי לנסות ליפות או להמציא מחדש. בערוצים אחרים, ולא ניכנס לפרטים, תכניות טיולים או תכניות דומות מוצפות במה שמוגדר "תוכן שיווקי", שזה במילים פשוטות – פרסומת. הלקוח משלם כסף ומקבל ראיון/כתבה/השתתפות בתכנית, רק שהצופה לא יודע שמדובר בתוכן שיווקי, שעובדים עליו. מבחינתו מדובר בחלק אינטגראלי מהתכנית, אייטם שלכאורה נבחר בקפידה. בערוץ ציבורי אין דבר כזה (עוד הוכחה לחשיבות של שידור ציבורי). אצלנו נבדקים עשרות מקומות לקראת כל תכנית ובסוף אנחנו מחליטים על התמהיל הנכון. זה לא אומר שמה שנכנס לתכנית הוא הכי טוב, הכי יפה, הכי כיפי – אלא שהוא הכי מתאים לתכנית שלנו, כדי שמייד אחרי הסיום, למי שצפה יתחשק להיכנס לאוטו ולנסוע לטייל. (רק אתמול שמעתי את המשפט הזה ממשהו – "ראיתי את על הדרך וממש בא לי לנסוע לשם". מבחינתי זו המחמאה הכי גדולה).  

ערן החליט שצריכים להינות מהשלווה במדבר

ערן החליט שצריכים לחוות את השלווה במדבר

אז עשינו מה שמהדריך אמר...

אני בספק רב אם סלמן, שגר בכפר בדואי לא מוכר בנחל אריכא, עשר דקות ממצפה רמון, יכול היה להרשות לעצמו לשלם עבור "תוכן שיווקי". סלמן מנסה להפוך את הכפר שלו לכפר אקולוגי – משתמשים בגללי העזים לייצר גז בישול, לוחות סולאריים במקום גנרטורים מרעישים, בנייה בבוץ – יש הרבה אידיאולוגיה מאחורי העניין. סלמן טוען שהבדואים התקלקלו וקולקלו עם השנים. פעם, הוא מספר, בדואי היה עובר במדבר כמו הרוח, לא משאיר סימן. היום הוא גר בפחון ממתכת שלא מתאים לסביבה ומשתמש בהרבה מוצרי פלסטיק מלכלכים ולא במוצרים טבעיים שמתכלים. מבחינתו האקולוגיה היא חזרה אל השורשים, רק עם קצת עזרה מהעולם המודרני. הוא מארח קבוצות תיירים, מראה את הכפר, את העבודה הנפלאה שהוא וחבריו עושים ואין לו תקציב לפרסומת, לתוכן שיווקי. יתרה מזאת – עם כל המאמצים של סלמן וחבריו, הכפר לא בהכרח מצטלם הכי יפה, ה"עיצוב" של החושות, העדרים והכביסה התלויה לא בהכרח מסתדר עם אתר שאמור לארח אנשים, לא תמיד מספיק נוצץ לתכנית טיולים. אצלנו הוא בפנים.

סלמן מכין פיתה בגחלים. לא על גחלים, בתוך הגחלים!!

סלמן מכין פיתה בגחלים. לא על גחלים, בתוך הגחלים!!

גם צפריר בפנים. צפריר ואשתו מארגנים סדנאות טאי צ'י. גם אצלם מדובר בדרך חיים. הם תושבי מצפה רמון ומאמינים שהטאי צ'י מספק יציבה נכונה ומלמד ישיבה נכונה. התמונה של קבוצת ילדים עם מדריך עושים טאי צ'י בטיילת של מצפה רמון, על שפת המצוק, כשהמכתש פרוש מלמטה והשקיעה ברקע – מרהיבה. אין תכנית טיולים שהייתה מוותרת עליה. העניין שצפריר, איש מיוחד אבל אפעס לא נראה כמו כוכב קולנוע, והדיבור שלו רך ושקט. לא בדיוק הכי טלוויזיוני שיש. בערוצים אחרים לא היו מהססים להביא איזו מדריכה בלונדינית עם ציצים גדולים מתל אביב לעשות שעתיים צילומים של טאי-צ'י. אצלנו צפריר בפנים. הוא ממצפה רמון. הוא אמיתי.

טאי-צ'י על שפת המצוק

טאי-צ'י על שפת המצוק

לפני שנה, כשציונה קדמי, המפיקה של התכנית, הציעה לי להנחות את "על הדרך", התגובה הראשונה שלי הייתה לא. אני איש חדשות חשבתי לעצמי, רציני, עוסק בנושאים "חשובים" – מה לי ולתכנית שחתומה עליה מחלקת הבידור. שני דברים גרמו לי לשנות את דעתי. האחד – האנשים – ציונה וחנה אטיאס הבמאית, דוד ישקונר הצלם, יעקב כץ המקליט אירית דנון העורכת וארנון וייס התאורן ועוד רבים וטובים. זהו אותו צוות שעשה את "שום פלפל ושמן זית" עם חיים כהן, ואני אמרתי לעצמי שאם הם הוציאו תחת ידיהם יצירה כזאת, אי אפשר ליפול איתם. הדבר השני היה התוכן. כשהבנתי שציונה וחנה באמת רוצות ועושות תכנית אמיתית, לא מזויפת. שכל תכנית תיפתח ב"קונספט מהפכני" של טיול ברגל עם מדריך (ערן סער שאין כמוהו) כמו פעם ולא בג'יפ 4X4 נוצץ. שבכל תכנית ננסה להביא אייטם שיגרום לאנשים בבית לחשוב, שלא נתבייש להביא גם נושאים איכותיים ולא רק סנפלינג/מצנחי רחיפה/אומגה. בערוצים אחרים אם היו עושים תכנית כזאת, כבר היו מנסים לסווג אותה כ"דוקו". היא לא. "על הדרך" היא תכנית טיולים, ואני מאד גאה בה.

טועמים יין בחוות ננה

טועמים יין בחוות ננה

"על הדרך" במכתש רמון תשודר ביום ראשון 9.12 בשעה 19:00. מומלץ לצפות ב- HD בערוץ 511.

וגם קצת אקשן - בכל אופן, תכנית טיולים...

וגם קצת אקשן – בכל אופן, תכנית טיולים…