צדק מאוחר

שופט גרמני, אדם שאין לו כל קשר ליהדות, מוציא את מיטב כספו על מטרה אחת בלבד: לאתר פושעי מלחמה נאצים מזדקנים ולהביא אותם לדין. תומאס וולטר הוא אחד האנשים המרשימים ביותר שפגשתי בחיי. איש שהצדק מדריך את חייו. לא בהכרח חרטה, כי אם צדק. הוא נאבק בלי הפסקה. נאבק בזמן, שקוטל את הפושעים ואת העדים לפשעיהם ללא הבדל. נאבק במערכת המשפט הגרמנית שמעדיפה להתנהל בעצלתיים ולתת לאותו הזמן לעשות את העבודה בשבילה, ולחסוך מעצמה את העבר האפל, ונאבק באדישות – של אנשים בכל מקום אליו הוא פונה – בגרמניה, בארה"ב ואפילו בישראל.
אני שומר עד היום על קשר עם תומאס. מדי פעם הוא מעדכן אותי בהתקדמות מאבקיו – מי מת, את מי איתר, ואיזו עדות חדשה יכולה להכריע, אם רק אותו זקן בן 90+ שהיה שומר באחד המחנות ישרוד עד המשפט. לפעמים הוא מבקש עזרה, באיתור טלפון או כתובת – איתך יותר פשוט מאשר עם משרד המשפטים, הוא כותב לי.
בכל פעם, אני מתפלא ומתפעם מחדש מהמרץ, הנחישות וההתמדה של האיש. בכל פעם, אני שואל את עצמי אם זהו קרב אבוד, או צדק אחרון.