הכתובת על הקיר

זה סיפור על מנהרת זמן, שמביאה אותנו לימים שבית המקדש עוד היה קיים, כנראה ממש לזמן המלחמה שבסיומה יתרחש החורבן.

הכל התחיל כשהטרקטורים של עיריית ירושלים עלו על שטח לבצע עבודות תשתית לבניית גן ילדים, לא רחוק מדרך חברון. כבר בתחילת העבודות התגלו עתיקות. אירוע די שגרתי בירושלים. די רגילים לזה בעיר הקודש. החלו בנוהל רגיל – קראו לרשות העתיקות, שביצעה חפירות הצלה. בחפירות התגלו גת עתיקה, פסיפס, כד – די סטנדרטי.

ביום האחרון של החפירות, רגע לפני שמתקפלים והטרקטורים חוזרים להכין את השטח לנדנדות וארגז החול, התגלה פתאום חור קטן באדמה. החור היה כל כך קטן, שאדם לא יכול היה לזחול דרכו, אז החוקרים לקחו מצלמת gopro על מקל והכניסו פנימה. מאוחר יותר, כשרועי, הארכיאולוג האחראי בשטח, צפה בתמונות, הוא זיהה טיח. אם יש טיח – כלומר מישהו השקיע במקום הזה, בנה משהו. במילים פשוטות – שווה בדיקה.

צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

הם הרחיבו את הפתח הצר, זחלו פנימה וקיבלו הלם. המראה היה מדהים. על הקירות התגלו עשרות כתובות – אותיות וציורים – דקלים, אוניות, מנורות ועוד הרבה כתובות. בדיעבד, מתברר שזהו מקווה ככל הנראה מהמאה הראשונה לספירה. זו הפעם הראשונה אי פעם שמוצאים כתובות במקווה והייחוד – רוב הכתובות נעשו בבוץ. האנשים שבאו למקווה טבלו וציירו על הקירות. הכתובות השתמרו כיוון שהמערה נאטמה לחלוטין ולא הייתה בשימוש. מהרגע שפתחו אותה ואוויר ולחות חדרו פנימה, כתובות הבוץ החלו ליפול מן הקירות.

צילום: שי הלוי, רשות העתיקות

אפשר לומר – מה הביג דיל? מדובר בסתם קשקושים. "נ נח נחמ נחמן מאומן" או "בדם ואש נובמבר שש" שאפשר למצוא בכל שירותים ציבוריים. מצד שני – זה בדיוק העניין. זו דרישת שלום מהאיש הפשוט ברחוב, "הלך רוח" תרתי משמע.

תהליך הפענוח עוד ייקח זמן רב. מקלפים את הקירות ומצלמים אותם באמצעים מיוחדים המאפשרים לראות שכבות שנסתרות מן העין. כך יכולות להתגלות האותיות שנעלמו. העתיד למען העבר. כשכל זה ייסתיים – נדע (אולי) את פתרון התעלומה. למה ציירו אונייה – הלא אין ים בירושלים, האם חתום שם משה או שמעון, מה רצו, מה קיוו, או בקיצור – מה חשב האיש הפשוט, רגע לפני שחרב בית המקדש.