מזהים מישהו בתמונות האלה?
ואולי באלה?
תסתכלו טוב – אולי מישהו מוכר כאן?
האמת יכולנו להמשיך עוד שעות עם המדור לחיפוש קרובים הזה. יש 197 לוחות כאלה שעל כל אחד מהם מספר תמונות, אבל בואו נעשה קודם קצת סדר. מדובר באחד הסיפורים המרתקים ביותר שעבדתי עליהם. למעשה אני מעורב בתחקיר הזה כבר שנה וחצי כמעט (לא ברצף כמובן), ועכשיו כשהוא עומד לצאת לאור אני מודה שאני אפילו קצת מתרגש. ספק אם אגאתה כריסטי הייתה יכולה לכתוב את הסיפור הזה טוב יותר. יש בו את כל המרכיבים של סיפור מתח – מנזרים אפלוליים, אוצר במרתף, אזור גבול, מלחמות ותעלומה אחת גדולה – רק שזו המציאות.
הסיפור הזה מתחיל כנראה אי שם בסוף המאה ה- 19, כך אנחנו מעריכים את התמונות הראשונות אבל שוב אני מקדים את המאוחר. מבחינתנו נקודת ההתחלה היא לפני כשמונה עשרה שנים, במנזר נוטרדאם בירושלים. במהלך השיפוצים שהסבו את המקום למלון שהוא היום עבדו פועלים במרתף, ונתקלו באחד החדרים התת קרקעיים בקופסאות עם לוחות זכוכית מצולמים, נגטיבים מהסוג הישן. הלוחות היו במצב קשה – מלאים באבק, חלקם שבורים וסדוקים, מלוכלכים ומוזנחים, עד כי היה קשה לזהות את התמונות ואת הדיוקנאות המתנוססים עליהם.
נזירי נוטרדאם לא הכירו את לוחות הזכוכית, ולא היה ברור כיצד הגיעו למרתף. הם לא היו של מסדר הנזירים ולכן החליטו להעבירם למנזר סט. אטיין, ולא סתם . במנזר סט. אטיין יש "פוטוטק" (ספריית צילומים) עשירה עם יותר מ- 17,000 לוחות זכוכית המתעדות את תולדות ארץ ישראל. רבות מאלפי התמונות צולמו בידי ראשוני הנזירים הדומינקנים שבאו לארץ בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה- 20. ראש ה"פוטוטק" האב דה טרגון – מומחה ובקיא בהיסטוריה המצולמת של ארץ ישראל וירושלים בפרט, ניקה וסידר את הלוחות הישנים, והניחם בספריה המפוארת שלו.
האב ז'אן-מישל דה טרגון ואני נכנסים למרתף של מנזר נוטרדאם (צילום: עדנה עסיס, יד בן צבי)
כעבור יותר מעשר שנים דה טרגון קיבל סורק דיגיטלי. הוא סרק קודם את כל 17,000 לוחות הזכוכית שלו – כדי לשמר אותם, ואז התפנה לסרוק גם את הלוחות שהגיעו ממנזר נוטרדאם. באמצעות תוכנת פוטושופ הוא הפך את הנגטיב לפוזיטיב – ונדהם!!!! אין שום הגיון שהתמונות האלו יהיו בנוטרדאם. התמונות הן בעיקר של יהודים. אלפי תמונות של יהודים מסוף המאה התשע עשרה ועד תחילת שנות החמישים – תמונות של משפחות ובודדים, תמונות של חיילים, זקנים, ילדים, ניצולי שואה, תמונות ממחנות העקורים מקפריסין, תמונות שהוצאו מתוך תעודות, צילומים של אנשים ש"תפסו" אותם ברגע לצד צילומי סטודיו מוקפדים. בחלק מהתמונות ניכר שהן "תמונות של בית" כלומר שהיו באלבומים ביתיים, והועתקו משם ללוח הזכוכית.
האב דה טרגון הביא בסוד העניינים את נירית שלו-כליפא, אוצרת והיסטוריונית מיד בן צבי, ונירית שהיא גם בולדוזר אנושי שמסוגל להזיז הרים וגם חברה טובה החליטה שחייבים לפענח מה הסיפור מאחורי הלוחות המסתוריים. היא שיתפה אותי בחידה והצטרף אלינו גם ניר חסון מהארץ וצוות אנשים נהדר מיד בן צבי ויחד יצאנו לפתור את התעלומה.
עמדו בפנינו בעיקר, למעשה רק, סימני שאלה: איך נוצר אוסף עצום ומגוון כל כך של תמונות? למה אין סדר הגיוני בעבודת הצלם? מי האנשים המצולמים? למה לוחות זכוכית – זו טכניקה שהייתה מיושנת כבר בשנות החמישים – זה כמו להקליט היום שיר בטייפ סלילים, כיצד התגלגלו הלוחות למנזר? מדוע דווקא לשם? ובעיקר – מי צילם ולמה????? האם היו אלו יהודים שעשו את העבודה? נזירים נוצרים? אולי דווקא מוסלמים בתקופת הירדנים או לפני קום המדינה (נירית חושבת שאולי מדובר במשהו בעל אופי חשאי מודיעיני). בקיצור – רב הנסתר על הנגלה…
איך פותרים את כל השאלות הללו? קודם כל הרבה עבודת רגליים. למשל – על חלק מהתמונות יש מעט סימנים מזהים, בעיקר חותמות של חנויות צילום ישנות -"צלמניות" כפי שנקראו אז. חלק מהצלמניות מוכרות וידועות – כמו פוטו קובץ' או פוטו רקס שהיו שם דבר בירושלים אבל נסגרו מזמן. היו גם חותמות של פוטו גמזו ופוטו אסטרא מנתניה. הלכתי הלוך ושוב ברחובות נתניה, שאלתי אנשים, עברתי מאחד לשני. הרוב לא הכירו כלל את השם. אחד זכר שהיה אבל לא איפה, שני נתן כתובת שגויה, וכך הלאה וכך הלאה, לא נלאה בפרטים. אחרי כמה ימי שיטוטים הגעתי אל אליס יוספזון – מי שהייתה הבעלים והצלמת של פוטו אסטרא, שנסגר כבר לפני יותר מ 25 שנים.
הסיפור של אליס מקסים – פוטו אסטרא הוקם פחות או יותר עם קום המדינה על ידי ברטולו, עולה מיגוסלביה כבן 50. ב- 1952 רצה ברטולו להגר לגרמניה ומכר את החנות להוריה של אליס, מכיוון שלא היה להם מושג או חצי מושג בצילום ביקשו מברטולו ללמד את אליס הילדה, אז בת 12, את רזי המקצוע "כי לה היה חוש טכני". במשך חודשיים העביר ברטולו לאליס קורס מזורז בצילום ועד היום היא מתייחסת אליו כאל "המאסטר". אליס זיהתה בוודאות את 12 התמונות מפוטו אסטרא שמופיעות על לוחות הזכוכית כתמונות שהיא וברטולו צילמו, אבל… – טוב, אני אשאיר כמה דברים לכתבה ב"יומן". רק אגיד שהפגישה הייתה ממש מרגשת, ושעל כל הצלחה – כמו במקרה של פוטו אסטרא, היו גם הרבה ימי שיטוטים שהסתיימו ללא תוצאות.
על חלק מהתמונות יש ריטוש שנעשה בטוש אדום, דבר שהצריך זמן, ידע סבלנות, והצמיח אצלנו תילי תילים של פרשנויות. הבאנו מומחים לבדוק את לוחות הזכוכית – אבל הם היו חלוקים. אחד אמר שמקצוען עשה את העבודה, שני טען חובבן. X אמר נעשו בחופזה Y התעקש בסבלנות אין קץ, לכן החלטנו לחפש את האנשים המצולמים או את קרוביהם. ההנחה היא שאם נמצא קבוצה של אנשים שיש להם מכנה משותף כלשהו, יהיה בידנו קצה חוט לפתרון התעלומה.
האב ז'אן-מישל דה טרגון והרסטורטור מיכאל מגן, ראש המעבדה לשימור נייר במוזאון ישראל, בוחנים את לוחות הזכוכית במהלך צילומי הכתבה (צילום: עדנה עסיס, יד בן צבי).
השיטה, אני חייב להודות הייתה קצת מתישה. הקרנו את הלוחות לותיקי ירושלים, אם תרצו – "ערב שקופיות"… המפגשים היו ארוכים, אפילו מאד. 197 לוחות, ולפעמים אנשים מבקשים שנהפוך במחשב תמונה, נגדיל, ולזכור פנים של מישהו מלפני 60 או 70 שנה… לא פשוט. מה יצא מכל ערבי השקופיות? שוב – לא אספר הכול, רק אומר שההתקדמות בעקבות המפגשים רק סיבכה אותנו יותר. הנה דוגמה:
באחד המפגשים זיהה אדם בשם ישראל וולטוק את תמונת החתונה של חיים ויפה ברגר. חיים ברגר למד איתו בתיכון וישראל אפילו זכר שהיה בחתונה שבה צולמה התמונה – במלון פלטין בירושלים. חיים ברגר לצערנו מת לפני 3 שנים ויפה אשתו אינה בקו הבריאות, אבל הבן שלהם, ד"ר שמשון ברגר ממש התרגש כששמע על התמונה. הוא סיפר מייד שאבא שלו שירת בהגנה במלחמת העצמאות בפלוגת יהונתן שלחמה במנזר נוטרדאם. ישששששששש!!!! יש לנו זיהו שאפילו מקדם אותנו – חייל ששירת במנזר. אולי מישהו מחיילי הפלוגה צילם את לוחות הזכוכית???.
חיים ויפה ברגר (עם מגן דוד ברקע)
אבל אז התחילו העובדות להפריע. חיים ברגר נפצע בקרב בח'רבת חמאם (היכן שיד ושם היום), ולא בטוח כלל שלחם בנוטרדאם עם שאר הפלוגה, ויותר מזה – התמונה היא של החתונה שהייתה ב- 1.1.1952. ארבע שנים אחרי המלחמה!!!! בזמן שחיים ברגר לחם שם לכאורה הוא אפילו עוד לא הכיר את אשתו לעתיד. ובכל זאת, איך התגלגלה תמונת הנישואין של הזוג ברגר למרתף בנוטרדאם? אולי גילינו מנהרת זמן… ומה הקשר בין תמונת הזוג ברגר לתמונות שלידם? בנם לא זיהה אף אחד מהאנשים בתצלומים מסביב, וזו כאמור רק דוגמה אחת.
אז מה עושים עם הסיפור הזה? תשובה ברורה ומוחלטת אין לנו, רק כאמור התחלה של כיוונים אפשריים. מנזר נוטרדאם היה בתחילת שנות ה- 50 על קו הגבול. על הגג שלו הייתה עמדה ובמקום שהו חיילים שאיישו אותה. אבל זה היה רק בחצי אחד של המנזר. החצי השני שימש בימי מלחמת השחרור ומייד לאחריה מעין "מחנה פליטים" לאנשים שפונו מבתיהם בירושלים ולעולים חדשים. מאוחר יותר, עד שהמנזר הוחזר לוותיקן, התגוררו במקום גם סטודנטים של האוניברסיטה העברית. העובדות האלה יכולות להסביר באופן חלקי את כמות התמונות העצומה ואת המגוון הרב שלהן, אם כי כאמור באופן חלקי בלבד. לכן אנחנו פונים לעזרת הציבור. העלינו את כל 197 הלוחות לאתר של "יד בן צבי" כך שכל אחד יכול להיכנס, להסתכל להתרשם ובעיקר – לחפש. אולי מי שיסתכלו בתצלומים יזהו את עצמם/קרובי משפחתם/חברים, יודיעו לנו, וכך (אולי) נמצא את התשובה. זו יכולה להיות תשובה מאד מאכזבת – סטודנט שהתאמן על צילום, אבל היא גם יכולה להיות מרתקת – אולי מרגל, נזיר מתבודד עם כוונות נסתרות, אדם בודד שיצר לעצמו משפחה – מי יודע. http://www.ybz.org.il/notredam
אזהרה אחרונה לסיום: הצפייה בתמונות ממכרת. כמעט כל אדם שראה אותן שקע בבהייה, בחיפוש האינסופי, בתקווה האנושית כל כך למצוא מישהו מוכר ושייך. אני כל כך מקווה שזה באמת יקרה!!!
הכתבה תשודר ביומן, ערוץ 1 ב- 27.7.12.
אנא – הפיצו פוסט זה. ככל שיותר אנשים יכירו את תעלומת התמונות ממנזר נוטרדאם כך גדלים הסיכויים לפצח אותה.
תודה!
מאחורי המצלמה - איתי ורד 
הי איתי,
כתבה מרתקת אני חושב שאפילו הצלחתי לזהות משהוא בתמונות……. 🙂
סוף שבוע מהנה,
מיכאל מגן
תודה מיכאל – סופש מהנה גם לך.
מקווה שתהנה גם מהכתבה הערב
איתי
שלום איתי
לרגע חשבתי שזיהיתי תמונה של אבא שלי ז"ל.לאבא שלי לא היו כמעט תמונות.הוא הגיע ארצה באוניית מעפילים וכאשר התקרבו לחופי הארץ התבקשו לזרוק את התמונות משם כי הם היו אמורים להזדהות הלא כאזרחי פלשתינה.האונייה שלהם,"מולדת" פיתחה תקלות עוד בלב ים והם כבר שידרו אותות הצלה-הבריטים עלו על האונייהגררו אותה לחיפה ואותם שלחו לקפריסין.
שלום איתי שמי שמעון ואני מכיר את אחד החברה כאן מה עושים עם זה מחכה לתשובה סוף שבוע טוב
שלום שמעון
תודה על החיפוש וההשקעה.
אתה יכול להשיב לי כאן את מי זיהית, באיזה לוח ואיזו תמונה או לשלוח לנו דרך האתר של יד בן צבי את שגילית.
תודה
איתי
מדהים.
הבעיה היא שכאשר אבי ז"ל, חיים אבני (בורנשטיין) ברח בתחילת המלחמה מורשה כשהיה בן 16, לא היו לו תמונות, למירב ידיעתנו לא שרד איש ממשפחתו הקרובה כך שאפילו אם היינו רואים בני משפחה – לא היינו יודעים שהם שלנו. לצערנו הרב.
הלוואי ותצליח במשימתך. זה מרגש.
דפנה אלון
it is great. i was a bezalel student and i was living at the notre dam in a dormatory fo r bezalel and the hebrew university students. when we had to leave it was very sad. it was a very unique place and from my window there was a great view of the old city and har hatzoffim.. we used to go up to the roof and ring the bell. my friend ilana stein got some cool photos from the roof . another friend of mine who came to visit me at the dormes reminded me just recently that she was on the roof too. i remember that at my last night i was looking at the old city from my huge window and had tears……1971 while it was
שלום לך איתי,
מרתק מאוד. כבר ראיתי סרט תיעודי דומה שהיה לפני כמה שנים וסיפר על כך שנמצאו הרבה תמונות ישנות כאלו בפח ("צפרדע") בשכונת פלורנטין ת"א ולא היה ברור למי הן שייכות ולמה הגיעו לפח, ובסוף הדברים התבררו. אני מקווה שגם אתה/ם תצליח/ו. השאלה שלי היא מדוע בחלק מהלוחות לא רואים את כל פני המצולמים. התמונות כביכול חתוכות בשולי הפריים ולא רואים מי מצולם שם. הרי גם עליהם חשוב המידע. נכון? אז איך אפשר לזהותם ככה?
ועוד שאלה: מה הסיבה שהקרנתם את השקופיות רק לוותיקי ירושלים? מה לגבי ותיקי ת"א, חיפה וכו', בהקרנת ערב פתוחה בימות הקיץ הללו? בנוסף, אולי אפשר להקרין את השקופיות בכל בית אבות שקיים בארץ? נראה לי שגם בלעדיך הם ייסתדרו, ואם מישהו שם יגלה איזה משהו – יועבר לך המסר והפרטים. מה דעתך?
הי אסנת
תודה על ההתעניינות.
לשאלותייך:
1. גם לנו לא ברור מדוע חלק מהתמונות חתוכות. זו עוד אחת מהשאלות בתעלומה הזאת.
2. כבודם של ותיקי תל אביב, חיפה וכו' במקומם, אבל זמן הוא מצרך חשוב ויקר שלא תמיד בנמצא. זו הסיבה שאנחנו מפרסמים את הסיפור בכלי התקשורת ומעלים את התמונות לאינטרנט כדי לאפשר לכל אדם באשר הוא לצפות בהן ולהודיע לנו אם זיהה משהו.
תודה
איתי
אוסף מדהים.. לא הצלחתי לזהות אף אחד ממשפחתי שהם בני ירושלים וחברון מהתקופה הנידונה. דבר אחד משגע מצאתי כאן, בלוח 245 בתמונה 3 יש תמונה של כלה או אלמנה עם עיטור בתחרה שחורה ויש לי תמונה של סבתא רבא שלי עם אותו עיטור בדיוק. לי אמרו שזה מיום חתונתה ולא הבנתי למה היא מתקשטת בתחרה שחורה דווקא.. מעניין..
אני כמעט בטוח שהנגטיבים שימשו להגדלה של תצלומים.
הלוחות הם של צלם שקיבל מלקוחות תצלומים, או לפעמים פילמים לצורך הגדלה.
זה מסביר הרבה עובדות:
1) בכל תמונה יש לפחות אדם אחד לא חתוך, אבל דמויות שלא היה צריך להגדילן נחתכו כדי לחסוך מקום.
2) הסידור הכאוטי של התמונות הפוך ועל הצד – שוב כדי לחסוך מקום
3) סימוני ה-X – אומרים את זה תגדיל, את זה לא
4) הרבה תמונות חתונה, תינוקות, הורים שנותרו באירופה ונופלים – חומר קלאסי להגדלות
5) השימוש בלוחות זכוכית נמשך להגדלות אחרי שכבר נפסק לפיתוח סתם
6) אף אחד לא היה יכול לאסוף חומר כזה מגוון – חלקו מתוך ארנקים אחרת.
7) ריבוי התמונות המרופטות – תמונות מתוך ארנקים של קרובים שמתו.
8) השקעה בשיפור האיכות – חוסר השקעה בסידור אסטטי על הלוח
הי איתי, בהמשך לשיחתנו, צפיתי בתמונות, לא הצלחתי לזהות דמויות אבל צריך לזכור שהייתי בת שש כשעזבנו את נוטרדאם (כיוון שנולדתי ב- 60 הרי במלחמת ששת הימים הבית שלנו בחצר העליונה פוצץ). לעומת זאת אני זוכרת את החצרות, חצרות שבנו את המנזר. יש לי תמונות מהתקופה הזו, בהן רואים את הכמרים שאימצו אותי שם, לעומת זאת חלק מהשכנים שלי שגרו גם הם בנוטרדאם חיים היום בירושלים, אני אנסה להעביר אליהם אודות הכתבה. בלי קשר אם תרצה לשמוע על המקום, אשמח, תמי שינקמן
ודאי שאשמח לשמוע.
נהיה בקשר
תודה
איתי
בשנ 1971-1972 כאשר בנוטרדם הושכרו מעונות לסטודנטים, חלק ניכר מהם היו תלמידי בצלאל . יתכן כי אחד מהסטודנטים אסף את התמונות כחומר גלם לשימוש בעבודה כלשהי – זוית שכדאי לבדוק
הי אייל
האם אתה בטוח בשנים? למיטב ידיעתי נוטרדאם היה משכנם של סטודנטים באונ' העברית שנים רבות קודם לכן. האם אתה מכיר סטודנטים מבצלאל שגרו בנוטרדאם?
תודה
איתי
איתי,
בין השמות שאני זוכרת מרים ריבנר (בתו של טוביה), שמעון ריישר, צבי בן ארץ, הרש הירש, אם נראה לך שאולי יש כאן קצה חוט אפשר לפנות לבצלאל, ודאי יש להם רישומים של תלמידיהם . מחכה בסקרנות לראות את הכתבה.
אמירה
מרתק ומסקרן ללא ספק..
רוצה להיסתכל ולחפש..לך תדע ..
שאלה מאחר ואני גרה בחו"ל האם לדעתך ניתן יהיה ליראות את התוכנית למחרת [מוקלטת]בערוץ כלשהו?דרך המחשב כמובן..
מודה לך
ובראבו על העבודה/תחקיר..אפילו אגטה המהוללת ,לא היתה מסוגלת להמציא כזה סיפור…
בוקר טוב איתי
שונטי
הי
זמן קצר אחרי השידור אפשר יהיה לראות את היומן באתר http://www.iba.org.il
איתי
כתוב כאן בבקשה את כתובת האתר שבו מופיעות התמונות. משפחתו של אבי ז"ל התגוררה בירושלים מסוף המאה הקודמת ועד 1955. ברשותי תמונות מהתקופה הנ"ל. אולי אוכל לעזור.
הכתובת המלאה מופיעה מעלה בטקסט
ידוע על שלש פעילויות של גורמים אמריקאים אשר מסיבות שונות שמים יד על שמות וחומר צילומי, חלק מהגורמים מפעילים תכניות תיעוד ודוקומנטציה באמצעות קיבוץ גינוסר(מרכז יגאל אלון) והם: הכנסייה המורמונית העולמית, אוניברסיטת הרוורד והCIA/
מצטערת ממש, אבל זה לא אחי התמונה עברה כנראה מהר וככל שחיפשת בתמונות באתר כאן לא ראיתי סליחה
נעמי פיטילון
איך אפשר לראות את התמונות
שלום צבי
אפשר לראות את התמונות באתר יד בן צבי:
http://www.ybz.org.il/notredam
איתי