לא, הכותרת הזאת היא לא טעות, גם לא נסיון למשוך את העין. אני באמת חושב שהבריטים הצליחו להרוס את טקס הפתיחה. לא שלא היה יפה – היה מאד נחמד – הפעמון, המהפכה התעשייתית, המחווה למוסיקה הבריטית, ההומור המשובח (ג'יימס בונד והמלכה, רואן אטקינסון כמובן), אפילו סבתא פולה שהתחזתה לפול מקרטני הייתה לא רעה… ובכל זאת – אין כמעט אולימפיאדה שהטקס בה הוא לא מרהיב ומחשמל, לא זו הנקודה. טקסי פתיחה נזכרים לאורך ההיסטוריה ברגע הדלקת הלפיד – וכאן טעו בלונדון, בגדול.
"ספורטאי העתיד". חבורת ילדים אנונימיים עם הרבה כוונות טובות מקיפים את האצטדיון ומדליקים לפיד מרהיב כשלעצמו, המורכב באופן סמלי מכלל המשלחות המשתתפות. נכון – זה מאד פוליטיקלי קורקט, נשמע נהדר, אפילו עם חזון, אבל זו בדיוק הבעיה. זה מתאים לטקס סיום בבית ספר או לויצ"ו. צריך להביט רגע לאחור כדי להבין עד כמה הטעות הבריטית הייתה גדולה.
אטלנטה 1996 – מוחמד עלי הגדול, רועד כבר מפרקינסון ולא מגודל המעמד, מדליק את האש האולימפית. זוכה מדלית הזהב מרומא שזרק אותה לנהר אחרי שארצו התנכלה לו בגלל צבע עורו, בגלל התנגדותו למלחמת ויאטנם, זוכה לכבוד הגדול ביותר. מחווה לספורטאי ענק אבל לא פחות מזה – רגע שהוא הרבה יותר מספורט. מחווה שיש בה הכרה במיעוט השחור, בזכויות האדם ובחופש הדיבור. רגע היסטורי.
סידני 2000 – שורה של בכירי ספורטאי אוסטרליה מעבירים את הלפיד האחד לשני (אחת מהן בכסא גלגלים – הנה לכם בריטים, אפשר פוליטיקלי קורקט בלי להרוס את הרגע), ובסיום מדליקה את הלפיד קתי פרימן, אלופת העולם ב- 400 מ' שתוך שבוע תהפוך גם לאלופה אולימפית. אתלטית אבוריג'נית . שוב – רגע שיש בו יותר מהפעולה עצמה אלא אמירה פוליטית, התנצלות בפני מיעוט שדוכא מאות שנים. תגידו גם זה סוג של פוליטיקלי קוורקט מעצבן, יכול להיות, אבל זהו השילוב המנצח של ספורטאי ענק עם הישגים מוכחים ואמירה שתיחרט כרגע היסטורי, לא עוד קלישאה חבוטה בסגנון "ספורטאי העתיד". גם מלכות יופי רוצות שלום עולמי, אבל להבדיל יש אנשים שמקבלים על שלום פרס נובל. אלו יצקו לקלישאה תוכן במעשיהם ובהשגיהם.
רוצים עוד דוגמה כמה זהות מדליק המשואה האולימפית חשובה – בכל ערך של כל אולימפיאדה בויקיפדיה, בצד נתונים כמו כמות משתתפים ותאריכים, מופיע גם שם מדליק הלפיד. זה חשוב לנו, אוהדי הספורט והאנשים שמאמינים שספורט יכול להיות יותר מאשר תוצאה במשחק. המדליק הוא דמות ייצוגית, אדם בעל הישגים אדירים שאורו הולך לפני המחנה. האור הזה יכול להיות ספורטיבי נטו – כמו המתמעמל הנפלא לי נינג (בייג'ינג 2008) ויכול להיות גם עם ערך מוסף כמו פרימן ועלי או אנריקטה בסיליו – האתלטית המקסיקנית שהדליקה את האש ב- 1968 – האשה הראשונה שעשתה זאת.
לבריטים לא חסרים ספורטים מפוארים. סטיב רדגרייב המפולא, גדול החותרים מאז ומעולם, שזכה במדליות זהב בחמש אולימפיאדות רצופות הוא רק אחד מהם. הוא יותר מראוי, אבל בעיני הוא הושפל כשנאלץ למסור את הלפיד לקייטנה המקפצת. כך נמנעה ממנו הכניסה הכה ראויה לו לדפי ההיסטוריה. פוליטקלי קורקט, מה לעשות.
לא סתם נוצרות מסורות. מדליק המשואה האוליפית היא מסורת מנצחת. מי היה מאמין שדווקא הבריטים ישברו את המסורת. מי היה מאמין שדווקא לבריטים צריך להסביר שמסורת חשובה.
מאחורי המצלמה - איתי ורד 
אני לא מסכים איתך, בעיניי הדלקת הלפיד הייתה מדהימה. אני חושב שכל מי שצפה יזכור את לפידי האש שמתחברים ללהבה אחת, כמה מהילדים שצפו בסידני יזכרו מי זאת קתי פרימן? נראה לי שמעטים.
לא הגעתי לצפות בקטע שהכל ציפו לו אבל למקרא דבריך נראה שהבריטים פישלו ברצונם להיות מקוריים.
ואולי המבקרים, ואתה ביניהם, תאכלו אותה בגדול כשיום אחד בעןד עשור, יגיע אחד מהילדים האנונימיים האלו להישג ספורטיבי משמעותי וייצג את ארצו באולימפיאדה… ימים יגידו.