קשה באמת לתפוס שהסיפור של ארי הוא לא סרט. קשה עוד יותר להאמין, בוודאי כאבא, שיש ילדים בעולם שכך מנהלים החיים שלהם. זו חצי הכוס הריקה – האומללות, הכאב היתמות והעוני שהם מנת חלקם של יותר מדי ילדים, במיוחד במדינות המתפתחות. חצי הכוס המלאה היא הדרך שבה סיים ארי את המסע שלו, והאנשים שפגש לאורכו.
את הכתבה הזאת עשיתי מזמן. הייתה גם תקופה שהיא הפכה ויראלית באינטרנט. התברר שהיא רצה בין יהודי ארה"ב (יש גם גרסה מתורגמת ב- youtube) ועדיין אנשים מספרים לי מדי פעם שהם מקבלים אותה במייל מכל מיני קרובים… היום נזכרתי בה במקרה או שלא במקרה, וגם נזכרתי שלא העליתי אותה לבלוג. אז הנה היא:
מאחורי המצלמה - איתי ורד 